|
'''תלמיד חבר''' הוא כינוי [[תלמוד|תלמודי]] המציין אתמעמד הזיקהביניים בין שניהיותו אישים, כאשר המזוהה נעלהשל מדרגתפלוני [[תלמיד]] אךשל פחותאלמוני מעטלבין מרמתהיותו שווה לו. למעשה תלמיד חבר נחותלרוב ברמתואינו האינטלקטואליתנופל מהמושא,בהרבה ולכןברמתו צריך עדיין ללמוד ממנו; אולם יש לו גם דברים שיחדדו את המושאמ"רבו", ובדבריםאך נוספיםעדיין הוארואה שווהאותו לו,מעליו ולכןולומד הוא גם בגדר חברממנו. המונח רווח בעיקר בתקופת התלמוד, אך המשיך כצורת תואר אף ב[[ימי הביניים]] ובתקופות מאוחרות יותר.
==היווצרות המושג==
ביחס ל[[לשון המקרא]] לא זכתה [[לשון המשנה]] למחקרים רבים ומקיפים; יותר רבה העזובה במונחים ומושגים השייכים לתקופות ספציפיות, מתקופת התלמוד. כך המונח '''תלמיד חבר''', לא זכה עדיין לבחינה מקיפה על היווצרותו והתפתחותו, אף שחוקרים מסוימים העלו מספר השערות בנושא. יש שהצביעו (כגון החוקר א.' נוב) שהצביעו על "חלון הזמן" הייחודי שאיפשר את ההיווצרותהיווצרותו של המושג. כך בתקופה של כינון ה[[סנהדרין]], נצרך להיות דרוגדירוג ברור וקבוע של החכמים; דרוגדירוג זה הבהיר מי החכם החשוב יותר, והעניק את הסמכויות. במשך הזמן היההייתה אפשרות לתלמיד להתקדם ברמתו (דבר שהתבטא לדוגמאגם בפועל, בהתקדמות בספסלי הסנהדרין), לבסוף להפוך לחכם, ואף להתקדם ברמה זו. כמו כן התקיימו דרגות אחרות כדוגמת "חבר", מושג שרווח בעיקר לצורכי טומאה וטהרה.
לראשונה אנו מוצאים את המונח "תלמיד חבר" בתקופת התלמוד; כגון "ואנא נמי, תלמיד חבר דמר אנא" (=ואני גם, תלמיד חבר של אדוני אני) ([[מסכת עירובין]] סג, ע"א). בתקופה זו, כבר בטלה כינונההסנהדרין שלכמוסד הסנהדריןמרכזי, אולם עדיין התקיים דרוגדירוג חכמיםבין כלשהוהחכמים (אשר התבטא בעיקר ב[[ראש ישיבה|ראשות הישיבה]], אך גם בתחומים אחרים). למעשה דרוגדירוג החכמים בתקופה זו כבר לאהיה היהפחות רלוונטי, משום שההררכיהשההיררכיה השיפוטית והעצמאות המדינית המסוימת, בטלו; אבל נשארו עדיין התפיסות הישנות ואמצעי הדירוג השונים., כךוכך התפתח המושג תלמיד חבר. יש לציין שהמושג "חבר", מזמן המקדש כבר בטל, משום שלא התקיימו דיני טומאה וטהרה, ולכן המושג נשאר חסר תוכן, ונותר "פנוי" לצרכים וכינויים אחרים. כך נוצר המושג תלמיד חבר. ביטוי זה למעשה בוחר שלא לדרג את האדם בצורה מוחלטת, כאשר מחד הוא קובע אותו כתלמיד, אך מאידך הוא טוען שהאדם שווה ברמתו למושא ההשוואה. התלמיד -חבר נותר "מעט מאחורי" הדמות הדומננטית. בתקופת הסנהדרין, לא היה ניתן להשתמש במושג זה, משום חוסר הרלוונטיות שלו,; אדם היה צריך להיות מוגדר בצורה ברורה האם הוא [[רב]] (ואז הוא סמוך), או האם הוא תלמיד. אולם בתקופת התלמוד רמת הדרוג לא הייתה רלוונטית, ולכן ניתן היה להשתמש בדרוגיםבדירוגים מעין אלו.
==התפתחותו==
החוקר א.' נוב ציין גם לכך שב[[לשון ימי הביניים]] ובהתפתחויות הלשוניות המאוחרות יותר, שימש מושג זה, לא כזיהוי או כדירוג אלא כ'''שם תואר'''. כך אישים מסוימים, כונו כ-"תלמיד חבר", ביחס לאישים ידועים ומקובלים יותר, ובכך נוצר עלייה במעמדו של הדמות הראשונה. תופעה זו נפוצה בעיקר ביחס למישור ההלכתי, ובהעלאת קרנם ההלכתי של דמויות מסוימות; אך התבטאה אף במישור הקבלי, הפילוסופי והחסידי.
==משמעות מעשית==
בתלמוד מובא המושג בהקשר של חובתו של אדם לפנות בכבוד אל רבו (למשל, לכנותו בגוף שלישי), או להורות [[הלכה]] במקומו. בהקשר היסטורי רחב יותר, מציין המושג את רמת העצמאות שהייתה לתלמיד החבר ביחס לרבו, כאשר הוא אכן קיבל ממנו, אך לא נמנע גם לחלוק עליו.
==דוגמאות==
תקופת ה[[ראשונים]]:
* רבי [[יוסף קרא]] היה תלמיד חבר של [[רש"י]].
* רבי [[יוסף בן יהודה בן עקנין]] כונה כתלמיד חבר של ה[[רמב"ם]] (כפי שנטען על-ידי ר"ש צרצא בספרו מקור חיים).
תקופת ה[[אחרונים]]:
|
