מזרחנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Eliav.fenig (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 38:
=== המאה ה20 ===
 
ההשתתפות במחקר האקדמי של חוקרים מהמדינות החדשות שנוצרו באזור במהלך המאה ה20, יצרה שינוי מהותי בטבע המחקר, והביאה לקידומם של תיאוריות ביקורתיות כמו ה[[פוסט קולוניאליזם]] ותיאוריית ה[[מוכפפות]]. השיח ה"[[אוריינטליזם|אוריינטלי]]" (במשמעות שבה השתמש [[אדוארד סעיד]] ב[[אוריינטליזם (ספר) | בספרוספרו הנושא את אותו שם]]) אודות המזרח התיכון חזר למרכז הבמה לאחר סיומה של [[המלחמה הקרה]]. יש הטוענים שזאת תגובה לואקום שנפער בפוליטיקת הזהויות במסגרת ה[[יחסים בינלאומיים|יחסים הבינלאומיים]] בכלל, ובמערב בפרט, שנוצר בעקבות היעלמותו של הקומוניזם הסובייטי כאויב הגלובלי. העידן המחקרי שאחרי המלחמה הקרה מתייחד בדיונים אודות תפיסות עולמם של טרוריסטים איסלאמיסטים, ועל המידה שבה תרבות המזרח התיכון והאסלאם, מהוות איום על תרבות המערב ואמונותיו. ביסוד השיח הזה עומדת הנחה מוקדמת שהתיאוריה הביקורתית האוריינטליסטית יצאה כנגדה – ה'אוריינט' מוגדר על ידי האסלאם. השקפות אוריינטליות מעין אלה מופיעות בהקשר רחב יותר בדרך שבה מלומדים מערביים רבים מגיבים לפוליטיקה הבינלאומית בעולם שלאחר המלחמה הקרה; מגמה זו התגברה ללא כל ספק לאחר פיגועי ה11 בספטמבר.
 
סוג זה של תגובה מערבית לפוליטיקה הבינלאומית שלאחר המלחמה הקרה, מתבטא בפופולאריות הרבה של תיאוריית [[התנגשות הציביליזציות]]. רעיון מסוים זה של סכסוך יסודי בין המזרח למערב קודם לראשונה על ידי המזרחן [[ברנרד לואיס]] במאמר שכותרתו "שורשי הזעם המוסלמי", שנכתב ב1990. מאמר זה נתפס כדרך לשרטוט צורות וקווי חלוקה חדשים בעולם שלאחר המלחמה הקרה. הגישה של 'התנגשות הציביליזציות' משלבת עוד מאפיין של חשיבה אוריינטלית, הנטייה לראות את האזור כישות אחת, כ'ציביליזציה הומוגנית', ולא לראות את מגוון התרבויות והניגודים שהאזור מורכב מהם. הרעיון הזה נקשר במיוחד לשמו של [[סמואל הנטינגטון]] במאמרו מ1993 בכתב העת [[פוריין אפיירס]], הנקרא "התנגשות הציביליזציות?".