דיור בר-השגה – הבדלי גרסאות

ב[[תוכנית מתאר ארצית|תוכנית המתאר הארצית]] 35 (תמ"א 35) שפורסמה בשנת 2000, קבעה [[המועצה הארצית לתכנון ולבנייה]], כי על מוסדות התכנון לבחון את הצורך בדיור בר השגה בתוכנית מקומית להרחבה ניכרת ובתוכניות לחידוש ושימור עירוני.<ref>סעיפים 12 ו-14 לתמ"א 35</ref> במסמכי המדיניות של תמ"א 35 נכתב כי "תכניות לפיתוח אזורי מגורים חדשים, יחייבו הגשה של נספח פרוגרמתי מפורט המציג לאישור מוסדות התכנון את תמהיל הדיור ואת מערך השירותים החברתיים המוצע בתכניות. בדרך זו יוכלו מוסדות התכנון להבטיח קיומן של דירות לזוגות צעירים, למשפחות חד-הוריות ואף לקשישים לצד מגורים למשפחות מבוססות יותר של "אמצע הדרך", ואף לאפשר את אספקת מלוא השירותים החברתיים הדרושים לפיתוחם ולקידומם. בהוראות התכנית נקבע כי יש לבחון את הצורך ב"דיור בהישג יד" בכל תכנית להרחבה ניכרת ולקבוע את כמות יחידות הדיור הנדרשות ואת תמהיל גודלי הדירות המוצעות...". כמו כן נכתב כי "יש לפעול בכל מקום שהדבר אפשרי לעירוב חברתי בין הקבוצות בתחומי הדיור והשירותים. מטרה זו עלולה להתנגש בשאיפה של קבוצות סטאטוס גבוה לבידול על רקע חברתי-כלכלי. לפיכך, יש למצוא את התמהיל הדמוגרפי אשר יאפשר שילוב במרחב של קבוצות סוציו-אקונומיות שונות".<ref>[http://www.moin.gov.il/Subjects/GeneralPlaning/Documents/mediniut_01.pdf מסמך המדיניות של תמ"א 35], עמ' 164, 168 {{PDF}}</ref>

 

 

ב-14 ביולי 2011 החלה [[מחאת הנדל"ן]] שהציתה דיון ציבורי במצוקת הדיור ובמחסור בדיור בר השגה. בעקבות המחאה מינתה הממשלה ועדה לשינוי חברתי כלכלי, [[ועדת טרכטנברג]], כדי שזו תגיש המלצות לממשלה, לרבות בתחום מצוקת הדיור.