מכירת יוסף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 5:
== תוכן העלילה ==
[[יוסף]] היה בן הזקונים של [[יעקב]] מאשתו האהובה [[רחל]]. הוא היה מודע למעמדו הנישא בעיני אביו
האחים שראו ביוסף את מידת הדין נגדם ,חששו מאד מפניו והחליטו ללכת עם יוסף בדין גם כן והעמידוהו למשפט דין צדק .
במסגרת המשפט הוכיחו האחים את יוסף על שהביא דיבתם רעה וחששם על העריות ואכילת אבר מן החי - דבר שהוכח כלא נכון ונבע מפרוש מוטעה של יוסף את מעשיהם
רשי כותב "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה, היה מגיד לאביו: שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודין על העריות. "
.
במהלך המשפט בו חששו האחים כי יוסף הוא שמתנכל עליהם ומוציא דיבתם רעה תיארו לעצמם את יוסף כמי שמסכן את העיקרים הקדושים ביותר, עד שראו עצמם זכאים להמיתו מתוך הגנה עצמית כדין מי שחל עליו דין רודף.
ופירש ספורנו :
הנה לשון נכל יורה על המצאה להרע... שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית, ושבא עליהם לא לדרוש שלמם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם, כדי שיקללם אביהם או יענישם האל יתברך, וישאר הוא לבדו ברוך מבנים.
הווי אומר: האחים ראו ביוסף נוכל שבא להמיתם, אך ראובן פירש אחרת את התנהגותו, מעשה משובה של נער, ולכן ביקש להציל אותו מידי אחיו; ואילו יהודה, אף על פי שהסכים עם אחיו בדבר הסכנות שיש במעשיו של יוסף, ביקש מאחיו לנהוג עמו ב"מידתיות". לטעמו, לא היה צורך להרוג את יוסף כדי למנוע את תכניתו של יוסף לשלוט באחיו, וסבר שדי בנקיטת "מידה שאינה עולה על הנדרש", כלומר מכירתו של יוסף, כדי להשיג את התוצאה הראויה. .
מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם, ואמר דברים שהתחייבו מיתה על עדותו. אשר על כן, דנו בו משפט עד זומם.
מכל מקום, נמצאנו למדים שמכירת יוסף, מנקודת מבטם של האחים, הייתה על פי דין, ונבעה משני טעמים: הגנה עצמית, אישית וכללית; הגדרת יוסף כעד זומם.
[[ראובן]] הבכור התנגד והציע לזרוק אותו לבור, ייתכן שחשש שמא יתלה בו אביו את המעשה.
כפי שיוסף מספר בשיחה בין יוסף לאחיו לאחר מות יעקב אביהם, בשעה שביקשו מיוסף שיישא לפשעם:
ויצוו אל יוסף לאמר, אביך צִוה לפני מותו לאמר. כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך, ויבך יוסף בדברם אליו. וילכו גם אחיו ויפלו לפניו, ויאמרו הננו לך לעבדים. ויאמר אליהם יוסף אל תיראו, כי התחת אלהים אני. ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה, למען עֲשׂה כיום הזה להחית עם רב (בראשית נ, טז-כ).
ופירש ספורנו18:
"התחת אלהים אני" - האמנם אני דיין תחתיו, שאדון אחר גזרותיו ואעניש מי שהיה שליט מאתו לעשותם, כמו בית דין המבטל דברי בית דין חברו. כי אמנם הייתם שלוחיו בזה בלי ספק, "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים". "ואתם חשבתם עלי רעה" - הנה פעולתכם היתה בשגגה, שחשבתם אותי לרודף, ואם היה זה האמת, היה פעלכם כדין. "אלהים חשבה לטובה" - המציא בכם זאת השגגה לתכלית טוב.
פרשה זו מתפרשת יפה בדברי הנצי"ב, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (רוסיה, המאות הי"ט-כ')19:
הוא יתברך היסב שתחשדוני ותעשו לי רעה כדי שתגיע מזה טובה... שודאי לא היו ראוים לאותו מעשה, אם לא בהשגחה עליונה. ואם כן, אין ליוסף עליהם כלום.
דהיינו: אלוהים הוא שגרם לאחים לתפוס את המציאות באופן מוטעה, כדי שבסופו של דבר, תצמח מכך טובה.
המשכו של הסיפור לאחר שנזרק יוסף לבור אינו ברור כל צרכו: {{ציטוט|תוכן=וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.<br />וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.|מקור=בראשית ל"ז, כה-כח}}
| |||