דרור אידר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
אידר (לשעבר כהן) מלמד במחלקה ל[[תאוריה]] ו[[היסטוריה]] ב[[בצלאל]], וב{{ה|מכללה למדינאות}}. לימד גם בפקולטה ל[[מדעי החברה]] ב[[אוניברסיטת בר-אילן]]. חבר מערכת כתבי-העת [[דימוי (כתב עת)|דימוי]] ו[[נתיב (כתב עת)|נתיב]]. החליף את [[משה שמיר]] כעורך המוסף הספרותי של כתב העת נתיב ומשמש פרשן ופובליציסט ביומון [[ישראל היום]]. פרסם מאמרים בתחומי הספרות, ביקורת תרבות, חברה ופוליטיקה, וכן שירים וסיפורים קצרים ב[[כתב עת ספרותי|כתבי עת ספרותיים]] ובעיתונות היומית.
שני ספריו של אידר עוסקים ביוצרים מן השירה הישראלית המוקדמת ומגלים ביצירתם פנים חדשות שיש להן השלכות רעיוניות. בספרו 'אלתרמן - בודלר, פריס - תל אביב" הבליט אידר את היסוד הארצישראלי והציוני בספרו של [[נתן אלתרמן]] 'כוכבים בחוץ'. שירתו האורבנית של אלתרמן בספר זה, שנכתבה על רקע בניין תל-אביב וההתיישבות הציונית בארץ, מבוארת תוך השוואה ניגודית לשירתו האורבנית הדקדנטית של המשורר הצרפתי שארל בודלר, המשורר האורבני הראשון. ספרו הבא של אידר, 'אחרון משוררי האלוהים', עיבוד של עבודת הדוקטור של אידר, עוסק במשורר הדתי [[יוסף צבי רימון]] שפעל במחצית הראשונה של המאה העשרים. במבוא לספר עומד אידר על המתח בין רימון, הדתי שהעמיד את אלוהים במרכז יצירתו, לבין החברה שסבבה אותו, אנשי העלייה השנייה. מוטיב זה, של "רצח האלוהים" בתרבות ההגמונית של תנועת העבודה ושל הדרת המאמינים באלוהים מן הזרם המרכזי של היצירה העברית, רווח בכתיבתו הפובליציסטית של אידר עצמו. גילוייו החדשים המרכזיים של הספר נוגעים לתפיסתו הסמויה של רימון את עצמו כגילום של [[משיח בן יוסף]]. אידר מצביע על רמזים לכך בשירים רימון, מהם שירים גנוזים, ובמשמעות שיצק לקורות חייו ולפציעתו בידי ערבים.
אידר הועסק על ידי [[המשרד לנושאים אסטרטגיים]] בכתיבת נאומים והרצאות.{{הערה|{{הארץ|ברק רביד|פובליציסט בכיר ב"ישראל היום" מועסק ע"י משרד רה"מ|1.1637332|8 בפברואר 2012}}}}
| |||