ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 47:
# נשיאת נשק ופצצות
 
ב-[[12 באוגוסט]] [[1946]] נפתח בחיפה משפטם של עשרים ושניים מהלוחמים (אחד הפצועים לא יכל להגיע בגלל מצבו הרפואי). הגברים הובאו מבית הסוהר ב[[עכו]] וארבע הנשים, מתוכן שלוש פצועות - מביתמ[[בית הסוהר לנשים ב[[ביתבבית לחם]]. בקהל נכחו חלק מההורים של הנאשמים. הנאשמים כפרו בסמכותו של בית הדין לדון אותם ודרשו לבטל את המשפט ולהעניק להם זכויות של [[שבוי מלחמה|שבויי מלחמה]]. הם הפריעו כל הזמן למהלך המשפט בשירם את [[המנון]] המחתרת. לאחר שמספר נסיונות לנהל את המשפט נכשלו, כולל הבטחה לאסירים שיינתן לכל אחד מהם לנאום בפני בית המשפט אם ירשו למשפט להתנהל כסדרו, המשפט בוטל והנאשמים הושבו לכלאם. באותו לילה חוקק [[הנציב העליון]] חוק אשר התיר לבית הדין הצבאי לשפוט נאשמים שלא בפניהם, אם הם מפריעים למהלך המשפט.
 
ב-13 באוגוסט הובלו העצורים שוב לבית המשפט ושוב נכשל הנסיון לנהל את המשפט, גם לאחר שהובהר לעצירים שעל פי החוק החדש הם יישפטו שלא בפניהם. המשפט נמשך שלא בנוכחות האסירים וב-15 באוגוסט הגיעו השופטים לכלא עכו לצורך זיהוי הנאשמים. במהלך הזיהוי הנאשמים שרו שירים והתעלמו מבית המשפט. על פי עדות הנאשמים, החיילים והשוטרים שהשתתפו בזיהוי בחרו באופן אקראי מבין הנאשמים ושניים מהנאשמים לא צויינו על ידי מי מהעדים{{הערה|ההתקפה על בתי המלאכה, עמוד 107}}. ב-16 באוגוסט התכנס בית המשפט שוב בכלא עכו להקראת גזר הדין: הגברים נדונו למוות בתלייה והנשים למאסר עולם. אולם לנאשמים אשר היו עסוקים בשירה בכל מהלך הקראת גזר הדין נודע על גזר הדין רק שעות מאוחר יותר.