ריכרד בר – הבדלי גרסאות

ב-[[11 במאי]] [[1944]] החליף את [[ארתור ליבהנשל]] כמפקד מחנה הריכוז וההשמדה [[אושוויץ I]], ובסוף יולי 1944 מונה כמפקד כל חלקיו של [[מחנה הריכוז אושוויץ]]. בתפקיד זה פעל עד לשחרור המחנה בתחילת שנת [[1945]]. ב-[[17 בינואר]] [[1945]] נתן בר את פקודת פינוי המחנה והצעדת האסירים לכיוון גרמניה, בהתאם להוראות של [[היינריך הימלר]], שכללה הוראה שלא להשאיר מאחרמאחור אסירים חיים. אחד ממובילי צעדות המות טען שהפקודה של בר כללה הוראה לחסל בירייה אסירים חולים שאינם יכולים להשתתף בצעדה או להמשיך בצעידה. אם כן עדות זאת נכונה, לא ידוע האם זו תוספת אישית של בר או של מישהו בשרשרת הפיקוד בינו ובין הימלר{{הערה|1=David Cesarani, [http://books.google.co.il/books?id=Y8RSLN1wccIC&pg=PA68 Holocaust: The end of the final solution and its aftermaths], page 68}}. אולם, ישנם המפקפקים בכך שבר נתן את ההוראה הזאת, והם מייחסים את חוסר הסדר בעת [[צעדות המוות]] לכך שבר לא דאג לפינוי אלא נמלט עם הסגל שלו בבהילות ללאבלי לדאוג לפינוי האסירים{{הערה|1=Daniel Blatman, Chaya Galai, [http://books.google.co.il/books?id=mT_A4ubQyXwC&pg=PA83 The Death Marches: The Final Phase of Nazi Genocide], page 83}}. בפברואר 1945 החליךהחליף בר את אוטו פרשנר כמפקד מחנה [[דורה-מיטלבאו]]{{הערה|1=Daniel Blatman, Chaya Galai, [http://books.google.co.il/books?id=mT_A4ubQyXwC&pg=PA139 The Death Marches: The Final Phase of Nazi Genocide], page 139}}.

בסופה של [[מלחמת העולם השנייה]] נמלט בר ועבר לגור ליד [[המבורג]] תחת השם הבדוי קארל נוימן ועבד כחוטב עצים באחוזה של [[אוטו פון ביסמרק]]. בתחילת 1959 ביקשה התביעה בפרנקפורט את הסמכות להעמיד פושעים מאושוויץ לדין ב[[משפט אושוויץ השני]] וסמכות זאת ניתנה לה באפריל 1959. בעקבות זאת החל מצוד כלל ארצי ב[[גרמניה]] אחר פושעים מאושוויץ, ובהם ריכרד בר. תמונתו של בר פורסמה בעיתונות ואחד העובדים באחוזה שזיהה את בר כמבוקש בעיתון, דיווח למשטרה. תובע מפרנקפורט נסע לאחוזה ובעזרת המשטרה המקומית עצרו את בר ביער באקדחים שלופים, ב-[[20 בדצמבר]] [[1960]]. בתחילה הכחיש שהוא ריכרד בר, אולם לאחר זמן לא רב ולאחר שנאמר לו שיש די והותר ראיות להוכיח את זהותו, הוא הודה בזהותו האמיתית{{הערה|שם=פנדס|1=Devin Owen Pendas, [http://books.google.co.il/books?id=BUKGSlqKUkMC&pg=PA48 The Frankfurt Auschwitz trial, 1963-1965: genocide, history, and the limits], pages 48-50}}. דבר מעצרו פורסם בתקשורת{{הערה|{{דבר||נעצר המפקד האחרון של מחנה אושוויץ|1960/12/21|00108}}}}, ונתן זריקת עידועידוד לתביעה שהכינה את משפט אושוויץ השני. ביוני 1961 הוא נחקר לקראת [[משפט אייכמן]] וטען שלא הכיר אותו כלל. לטענתו, הוא פיקד רק על מחנה I באושוויץ ולא היתה לו ידיעה על הנעשה במחנות האחרים{{הערה|{{מעריב|א. דויטשקרון|מפקד אושוויץ: לא היכרתי את אייכמן...|1961/06/07|00204}}}}. בר היה אמור להיות הנאשם הראשי ב[[משפט אושוויץ השני]]{{הערה|{{מעריב|א. דוטשקורן|28 מתוך 1000|1962/07/12|00303}}{{ש}}{{מעריב|א. דויטשקורן|התביעה של בון מקווה להעמיד את מנגלה למשפט|1963/02/22|00114}}}}. כתב אישום הוגש נגדו באפריל 1963, אולם הוא מת מ[[התקף לב]] ב[[מעצר]] ביוני [[1963]]. מותו של בר אפשר לשאר הנאשמים במשפט לטעון שהם רק פעלו בהתאם לפקודות שניתנו להם, ללא שעמד מולם מפקד המחנה שיטען לפעילות עצמאית של דרגות הביניים{{הערה|שם=פנדס}}.