דיני ממונות – הבדלי גרסאות

חלק הארי של המשפט העברי הוא ההתייחסות לדיני ממונות, כפי שהם נידונים בבתי הדין העבריים. במשפט העברי ההתייחסות לתביעה מכל סוג שהיא נידונת בכבוד ראש, ובהלכה נפסק כי {{ציטוטון|דין פרוטה כדין מאה}}, כלומר אין כל הבדל בהתייחסות ההלכתית לתביעה של פרוטה לבין פרוטה של סכום גדול, ואין להקדים בדין התורה את אחד מהשניים. בניגוד להלכה רגילה, שאדם שואל את ה[[רב]] לידיעת הלכה למעשה, ובו הוא רשאי לשאול אדם אחר המוסמך לפסוק ואינו חייב לפנות לבית הדין, הרי שבדיני ממונות על בית דין הפוסק להיות בן הרכב של שלושה דיינים{{הערה|{{משנה|סנהדרין|ד}}.}}, אלא שנחלקו החכמים בדין זה, יש שסברו שמדובר בדין מהתורה, וקיימת דיעהדעה שמדובר ב[[תקנת חכמים]] שתיקנו שיצטרכו שלושה דיינים, שאז אין חשש שמא הדיין [[עם הארץ]], שהרי השניים האחרים בוחנים את דין התורה{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|ג|א}}}}. כמו כן, בניגוד לאיסורים בהם [[עד אחד נאמן באיסורין|עד אחד נאמן]], הרי שבדיני ממונות נצרכים שני עדים.

לעתים, קובע המשפט העברי כי יש על האדם התחייבות מוסרית לקיים את חובותיו, למרות שלא ניתן לכפות עליו, ואם לא - יש לצד השני תביעת "תרעומות"{{הערה|1=ראו אודות תביעה זו [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/yomyom/d/d52.php "דין תרעומת בפועלים" באתר בית המדרש הוירטואלי]}} כך למשל אדם שסיכם עם אדם אחר על עיסקהעסקה, והוא סמך על כך והלווה [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] לשם כך, אך הלה ביטל את העיסקההעסקה.{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|מט|א}}.}} כך גם, אדם שמנע רווח מאדם אחר{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|עו|ב}}.}}. במקרים חמורים יותר, קבעו חז"ל כי האדם צפוי לקבל על כך עונש, וישנה דעה שאף [[קללה|מקללים אותו]]