פריץ גרובה – הבדלי גרסאות

השפעתו של הכוח הגרמני הייתה מוגבלת, והעיראקים הובסו במלחמה. גרובה, ששהה במהלך כל הלחימה בבגדאד, ניסה להביא למעורבות גרמנית גדולה יותר בלחימה. ב-[[23 במאי]] כאשר היו הבריטים כבר בשערי בגדאד, הוציא [[היטלר]] את "הנחיה מס' 30" ולפיה - "תנועת החירות הערבית היא, במזרח התיכון, בעלת בריתנו הטבעית נגד אנגליה. בקשר לכך יש חשיבות מיוחדת להפחת מרד בעיראק. מרידה כזאת תתפשט מעבר לגבולות עיראק ותחזק את הכוחות העוינים לאנגליה במזרח התיכון, תשבש את קווי התחבורה הבריטיים, ותרתק חילות אנגלים ונפח אניות אנגלי על חשבון זירות מלחמה אחרות. מן הסיבות האלו החלטתי להמריץ את פיתוח הפעולות במזרח התיכון באמצעות מתן התמיכה לעיראק..."{{הערה|[[וינסטון צ'רצ'יל]], '''מלחמת העולם השנייה''', כרך שלישי, "הברית הגדולה", עמ' 228}} הנחיה זו הייתה בשלב זה, חסרת משמעות. גרובה האמין כי גם לאחר נפילת חבניה, פלוג'ה ובגדאד, ימשיכו העיראקים להילחם בצפון המדינה. אמונה זו הייתה כוזבת.{{הערה|{{מערכות|גד פאוקר|מחווה הירואית בשמי חבנייה|6/109526|311, מרץ 1988}}}}

 

 

==המשך הקריירה במשרד החוץ הגרמני==