וושינגטון טיימס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (כנסייה, מסוי, גיליון, ממשל), תיקון קישור לפירושונים
אין תקציר עריכה
שורה 13:
ב-[[1984]] הוחלף וויילן, לתקופה קצרה, על ידי סגנו, הסופר ואיש הוושינגטון סטאר לשעבר ולימים [[שגריר]] ארצות הברית ב[[קניה]] בתקופת [[ג'ורג' בוש (האב)]], סמית' המפסטון, אשר גם בחוזהו נשמרה ההפרדה הקפדנית בין העיתון לכנסייה.
 
ב-[[20 במרץ]] [[1985]] מונה לתפקיד העורך הראשי, הסופר והעיתונאי איש [[ניוזוויק]], [[ארנו דה בורשגרייב]] - Arnaud de Borchgrave. דה בורשגרייב הוא מי שחיבר בין השאר, יחד עם [[רוברט מוס]], את ספר ה[[ריגול]] [[רב-מכר|רב המכר]] ''The Spike'', אשר יצא לאור ב-[[1980]] ותורגם ויצא לאור גם ב[[עברית]] ב-[[1981]] בהוצאת [[מעריב]], תחת השם "היתד". ספר נוסף שלו שיצא בעברית - ''מונימבו'' (נכתב גם הוא יחד עם מוס). בתקופתו החלו מאבקים פנימיים בעיתון, כאשר נטען כי הכנסייה החלה לנסות להפעיל יותר ויותר השפעה על תכניו של העיתון, בעיקר בכל הנוגע לידיעות על המתרחש בהקשר לדרום קוריאה, אבל גם בנושאים אחרים. עם זאת, כלל לא ברור לאיזה כיוון בדיוק אמורה הייתה ההשפעה הזו לפעול, משום שמחד, מתנגדי הכנסייה המאוחדת טענו להיותה ימנית קיצונית ואולי אף פשיסטית ומאידך, הם טענו לקשרים בין מייסדה מון, לבין המשטר הקומוניסטי הצפון קוריאני{{הערה|[http://prospect.org/article/dear-leaders-paper-moon{{כ}} 19 ביוני 2005, The American Prospect]}}. כך או כך, [[דייוויד פרום]], כותב הנאומים של הנשיא [[ג'ורג' בוש (הבן)]] כתב ב-[[2000]], בספרו ''How We Got Here: The '70s'', כי בסך הכל שמר העיתון על עצמאות מערכתית במהלך כל שנותיו מאז הקמתו, למרות בעלותה עליו של הכנסייה. ואילו ווסלי פרודן, שערך את העיתון במשך 16 שנים עד 2008 טען ב-[[2005]], במכתב ל-American Prospect: "יש לי עצמאות מערכתית ברמה כזו, שביל קלר מהניו יורק טיימס ולן דאוני מהוושינגטון פוסט יכולים בקושי לדמיין לעצמם"{{הערה|כנ"ל}}.
 
דה בורשגרייב סיים את תפקידו ב-[[1992]] ואחריו כיהנו כעורכים ראשיים: ווסלי פרודן (1992 - 2008), ג'ון סולומון (2008 - 2009), סם דילי (2010) ומיוני 2011 עד היום העורך הראשי הוא אד קלי, שהיה קודם לכן העורך של ''The Oklahoman''.