נכה צה"ל – הבדלי גרסאות

מעמדם של נכי צה"ל שונה ממעמדם של [[נכה|נכים]] אחרים, ולו רק בשל העובדה כי פגיעתם נגרמה עקב השירות למען ביטחון המדינה. בכך מכירה המדינה כי לה חוב [[מוסר]]י כלפי מי שבריאותם נפגעה למען ההגנה עליה. תפיסה זו התגבשה עוד לפני קום [[מדינת ישראל]] ונדונה בוועדות של [[הסוכנות היהודית]] בדצמבר [[1947]]. עם הקמת המוסדות הרשמיים התמסדה הפעילות למען נפגעי הקרבות, מעמדם נקבע בחוק ולצורך הטיפול בהם הוקם אגף מיוחד במשרד הביטחון - אגף השיקום. במהלך השנים הורחבה הגדרת הזכאות, ונוספו לה גם נפגעים של [[קהילת המודיעין הישראלית|קהילת המודיעין]], [[משטרת ישראל]], [[שירות בתי הסוהר]] ו[[משמר הכנסת]], וכן נכי המחתרות מלפני קום המדינה.

 

:"מלחמת החירות של צבא הגנה לישראל לא הייתה כולה זרועה נחת, ניצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר. נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו. אך החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו, לשמחתנו, בחיים, אך גם הם שילמו מחיר יקר – אבר מן החי. הערב אני מגיש לכם, בשם הממשלה, חוק על החוב. נכון יותר – על חלק מהחוב שאנו חייבים לאלה שבגופם עזרו לשחרור האומה והמולדת. חוק על תגמול ושיקום לנכי המלחמה. גודל התגמול שהחוק הזה מעניק לנכה תלוי בגודל אחוז הנכות. תשלום התגמולים אינו גורע מזכותם של הנכים לשיקום. זכות זו קימת לכל חייל משוחרר, בריא או נכה. התגמול המגיע לנכה הוא נוסף לשיקום הכללי. איננו מבחינים במתן התגמול ובגודלו בין טוראי לקצין. כל נכה מלחמה מקבל אצלנו גמול שווה. התגמול אינו פוטר את המדינה מדאגה לשיקום הנכה! אנו נעזור לנכים, כמו לחיילים משוחררים אחרים, ללמוד מקצוע, להמשיך בלמודים, להסתדר בעבודה, בהתיישבות או בעסק אחר".{{הערה|דברי הכנסת 2 (תש"ט) 1572}}

הצעת חוק נוספת בחתימת דוד בן-גוריון מיום 14 מרס 1950 תיקנה את חוק הנכים והוסיפה לחוק חיילים אשר מחלתם הוחמרה עקב השירות.