אריה אבישר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר
מ סדר
שורה 3:
'''אריה אבישר''' ([[1926]] - [[1972]]) היה מורה ומחנך, התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, היה פעיל עלייה אחריה, לוחם במלחמת השחרור והקים את בית הספר תדמור למלונאות.
 
==ביוגרפיה==
אבישר נולד בשכונת [[בית הכרם]] בירושלים, בוגר [[שיטת הזרמים בחינוך#זרם העובדים|בית חינוך לילדי העובדים]]. הוא למד ב[[המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין|מכללה לחינוך ע"ש דוד ילין]] והיה מורה ומחנך.
בתקופת מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, לחם ועסק בשיקום חיי יהדות איטליה.
 
===במלחמת העולם השנייה===
ב[[מלחמת השחרור]], השתתף אריה אבישר בפריצה ל[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] של [[ירושלים]] יחד עם כוחות [[ההגנה]]. הוא נמנה עם מפקדי [[הרובע היהודי]] ונפצע מירי. עקב פציעתו, הוא פונה מהרובע ולא נפל בשבי, כמו שאר הלוחמים ברובע.
ב[[מלחמת העולם השנייה]] התגייס אבישר ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] יחד עם המתנדבים מ[[היישוב היהודי]] ב[[ארץ ישראל]]. הוא הוצב כקורפורל ב[[פלוגת מובילי המים 148]] ובשמה הרישמי "PAL) water tank)". בראשית הקמתה פעלה ב[[המדבר המערבי|מדבר המערבי]] ב[[צפון אפריקה]]. הפלוגה נטלה חלק ב"[[מבצע אוואלאנש]]", נחיתת [[בעלות הברית]] בספטמבר [[1943]] בחוף [[סלרנו]], דרומית ל[[נפולי]] ב[[איטליה]]. ב-[[2 בספטמבר]] [[1944]] היה בכוח שחצה את נהר הארנו וכבש את [[פיזה]]. אחד מתפקידי יחידת מובילי המים היה לשקם את מערכת מי השתייה של העיר. במסגרת תפקידו זה הסתובב ברחבי העיר כולה, אסף יהודים שניצלו ודאג להעבירם לפירנצה.
 
בספטמבר 1948 נישא לחנה לבית הרפז,{{הערה|{{חבר הפלמ"ח|74189}}}} חברת [[פלמ"ח]] ילידת ירושלים.
 
אחרי הקמת מדינת ישראל אבישר ביצע שליחויות מטעם המדינה בדרום אפריקה ובברזיל.
 
אבישר הצטרף לצוות הבכיר של [[משרד התיירות]] ומונה למנהל מחלקת ההדרכה, אשר ניסתה להסדיר באופן רשמי את רישוי העוסקים בתיירות. הוא שפתח את בית הספר הראשון למלונאות [[בית הספר המרכזי לתיירות - תדמור]], ב[[הרצליה]], אשר נקרא על שמו לאחר מותו.
 
אבישר הובא למנוחות בירושלים.
 
==במלחמת העולם השנייה==
ב[[מלחמת העולם השנייה]] התגייס אבישר ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] יחד עם המתנדבים מ[[היישוב היהודי]] ב[[ארץ ישראל]]. הוא הוצב כקורפורל ב[[פלוגת מובילי המים 148]] ובשמה הרישמי "PAL) water tank)". בראשית הקמתה פעלה ב[[המדבר המערבי|מדבר המערבי]] ב[[צפון אפריקה]].
 
הפלוגה נטלה חלק ב"[[מבצע אוואלאנש]]", נחיתת [[בעלות הברית]] בספטמבר [[1943]] בחוף [[סלרנו]], דרומית ל[[נפולי]] ב[[איטליה]]. ב-[[2 בספטמבר]] [[1944]] היה בכוח שחצה את נהר הארנו וכבש את [[פיזה]]. אחד מתפקידי יחידת מובילי המים היה לשקם את מערכת מי השתייה של העיר. במסגרת תפקידו זה הסתובב ברחבי העיר כולה, אסף יהודים שניצלו ודאג להעבירם לפירנצה.
 
בהגיעו ל[[רומא]], אחרי ש[[בעלות הברית]] כבשו את העיר, פתח מחדש בעיר את בית הספר העברי ע"ש Vittorio Pollaco וריכז בו 350 תלמידים.
שורה 32 ⟵ 21:
 
חלק ניכר מפעולות ההצלה של אריה אבישר וחבריו היו איתור ילדים יהודים ברחבי [[טוסקנה]]: בכפרים ובמנזרים. על מקרה אחד מסופר בלקסיקון חסידי אומות העולם שפרסם על ידי [[יד ושם]] . על הצלתם קבלה [[אם המנזר]] מריה מדלנה (Mother Superior Maria Maddalena Cei) מ'''Suore Serve di Maria SS. Addolorata''' בשנת 1997 את אות [[חסיד אומות העולם]]. בין הניצולות היו 12 ילדות מ[[פולין|פולניה]] ומ[[בלגיה]].
 
===במלחמת השחרור ואחריה===
 
ב[[מלחמת השחרור]], השתתף אריה אבישר בפריצה ל[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] של [[ירושלים]] יחד עם כוחות [[ההגנה]]. הוא נמנה עם מפקדי [[הרובע היהודי]] ונפצע מירי. עקב פציעתו, הוא פונה מהרובע ולא נפל בשבי, כמו שאר הלוחמים ברובע.
 
בספטמבר 1948 נישא לחנה לבית הרפז,{{הערה|{{חבר הפלמ"ח|74189|חנה אבישר (הרפז)}}}} חברת [[פלמ"ח]] ילידת ירושלים.
 
אחרי הקמת מדינת ישראל אבישר ביצע שליחויות מטעם המדינה בדרום אפריקה ובברזיל.
 
אבישר הצטרף לצוות הבכיר של [[משרד התיירות]] ומונה למנהל מחלקת ההדרכה, אשר ניסתה להסדיר באופן רשמי את רישוי העוסקים בתיירות. הוא שפתח את בית הספר הראשון למלונאות [[בית הספר המרכזי לתיירות - תדמור]], ב[[הרצליה]], אשר נקרא על שמו לאחר מותו.
 
אבישר הובא למנוחות בירושלים.
 
== מכתביו==