רפורמת בכר – הבדלי גרסאות

לאחר חקיקת חוקי הרפורמה בשוק ההון לא נפסקה הפעילות לשכלול שוק ההון: בשנת 2006 נקבעו בתקנות ניירות ערך מגבלות על פעילות חיתום של גופים הקשורים לבנקים, כך שחתם שהוא חברה קשורה לבנק (קשר של למעלה מ 20% בעלות) לא יוכל להיות חתם מוביל בהנפקה של חברה שהבנק הקשור לו הוא נושה עיקרי שלה. כמו כן נקבע שם כלל האוסר על ניגוד עניינים ביחסים אלה. בשלהי שנת 2008 ובראשית שנת 2009 נדונו תקנות נוספות, הפעם מטעם [[הממונה על שוק ההון]] באוצר, המכונות "תקנות ההשקעה" אשר יצרו בפעם הראשונה מאז רפורמת בכר רגולציה מהותית על הגופים המוסדיים" - אלה המנהלים כספי חוסכים המושקעים בקופות גמל ובקרנות פנסיה. גם בתקנות אלה נכללו הוראות חשובות שנועדו למנוע ניגודי עניינים בניהול "כספם של אחרים". בין היתר נקבע בתקנה 25 לתקנות ההשקעה הכלל החשוב לפיו גוף מוסדי לא ירכוש מעל 10% מניירות המוצעים בהנפקה המנוהלת על ידי חתם הקשור אליו בקשרי בעלות. כמו כן נקבע בתקנה 30 שם כי ייאסר על גוף מוסדי לבצע פעילות ברוקראז' (ביצוע מכירות וקניות בניירות ערך) באמצעות גוף קשור אליו, אף זאת כדי למנוע ניגוד עניינים וניצול כספי החוסכים.