אחוזת סיטון דלאוואל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←היסטוריה: תיקון קישור |
|||
שורה 7:
משפחת דלאוואל החזיקה בבעלותה את האחוזה עוד מתקופת הכיבוש ה[[נורמנים|נורמני]]. אדמירל ג'ורג' דלאוואל, שעשה את הונו בעת ששירת ב[[הצי המלכותי|צי המלכותי]], רכש אותה מקרוב משפחה מרושש. ב-1718 הוא הזמין את שירותיו של ה[[אדריכל]] ג'ון ואנברו, ובתחילה רצה להפוך את בית האחוזה המקורי למודרני יותר ולשפרו. אולם, כשביקר ואנברו לראשונה באתר חש כי אין ביכולתו לבצע זאת, וייעץ לאדמירל להרוס את הכל מלבד ה[[קפלה]] העתיקה שליד הבית. העבודות הסתיימו ב-1728, חמש שנים לאחר מות האדמירל ושנתיים לאחר מותו של ואנברו, כך שהאחוזה הייתה הבית האחרון שהוא תיכנן והיא נחשבת ליצירתו הטובה ביותר.
כשהושלמה הבנייה עברה האחוזה ב[[ירושה]] לאחיינו של האדמירל פרנסיס, והוא עבר לגור בה מיד. אולם, ב-[[1822]] נחרב החלק המרכזי של הבית בגלל [[שריפה]], ככל הנראה בגלל כמה [[קאק]]ים ש[[קן|קיננו]] ב[[ארובה]]. הבית שוקם באופן חלקי בין [[1862]] ל-[[1863]], אך נותר שומם. אותות השריפה נראו היטב באולם הגדול, שגובהו המקורי היה 9.1 מטרים והיה פתוח לאוויר עם [[קיר]]ות מושחרים ו[[פסל (יצירה)|פסל]]י [[מוזה]].
עבודות שיקום נוספות בוצעו ב-[[1959]] בעקבות פרסום ספר מטעם הלורד לוטננט של [[מחוזות אנגליה|מחוז]] נורת'מברלנד לכבוד [[הכתרת מלכי בריטניה|הכתרת]] ה[[מלכי בריטניה|מלכה]] [[אליזבת השנייה]]. למרות זאת הבית נותר שומם עד [[שנות ה-80]], אז נכנס לגור באגף המערבי אדוארד דלאוואל הנרי אסטליי, ברון הסטינגס ה-22. האחוזה הפכה לביתו הקבוע עד שמת ב-[[2007]].
| |||