כל לא ידענא פשיעותא היא – הבדלי גרסאות

ב[[משפט העברי]], '''כל לא ידענא פשיעותא היא''' (מ[[ארמית]]: כל איני יודע - פשיעה היא) הינו עקרון הקובע כי שומר [[פיקדון (הלכה)|פקדון]] ששכח היכן הניח את הפקדון - נחשב כפושע ולא כשוגג, ועל כן הוא מחויב לשלם את שווי הפקדון גם אם היה [[שומר חינם]], זאת מאחר והיהשהיה מוטל עליו לתת את דעתו ולזכור.

מקור הדברים הינו בסוגיה ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]<ref>‫מסכת בבא מציעא דף לה, א, וכן בדף מב, א.‬</ref> הדנה במקרה בו [[פיקדון (הלכה)|הפקיד]] אדם [[תכשיט]]ים ביד חברו, ושומר הפקדון שכח היכן הניחם. [[רב נחמן]] פסק על פי כלל זה שעל שומר הפקדון לשלם את שוויו מאחר ופשעשפשע בשמירתו. דין זה נתקבל להלכה בדברי ה[[רמב"ם]]:

יש מהאחרונים שהקשו על סתירה לכאורה בין ההתייחסות לשכחה כפשיעה במקרה זה, מול מקרים אחרים בהלכה בהם שכחה נחשבת כ[[שגגה]] או כ[[אונס (הלכה)|אונס]], לדוגמאלדוגמה לגבי [[נזקי אדם]]{{הערה|נפסק שאם הייתה מונחת אבן בחיקו של אדם ולא הכיר בה וכאשר עמד נפלה ופגעה באדם אחר, האדם חייב בתשלומי נזק, (היות ו[[אדם מועד לעולם]]), אולם לעניין תשלומי צער ריפוי שבת ו[[תשלומי בושת|בושת]] פטור, מאחר ואיןשאין חייבים עליהם אלא במזיד ולא בשוגג, הרי ששכחה נחשבת לשגגה ולא למזיד (‫תלמוד בבלי בבא קמא דף כו, א.)}}, לגבי [[שבועת ביטוי]]{{הערה|בדברי התלמוד מובא (‫שבועות דף כו, א) כי הנשבע בדבר נכונות טענה מסויימתמסוימת היות והיהשהיה משוכנע באמיתותה - אינו מתחייב משום שבועת שקר, לדוגמאלדוגמה שני תלמידים החולקים בדבר דעת רבם, ונשבעו כל אחד על אמיתות דעתו.}}, ולגבי [[עירוב תבשילין]]{{הערה| בדברי התלמוד מובא (‫ביצה דף טז, ב.) כי בפעם ראשונה שאדם שכח מלערב הוא יכול להסתמך על עירוב תבשילין שהניח רב העיר לטובת אלו ששכחו לערב, ורק אם שכח בפעם שניהשנייה הוא נחשב לפושע, ואינו יכול להסתמך עוד על עירוב זה.)}} (במקרה אחר, דווקא מתייחסים לשכחה שמנעה הנחת עירוב תבשילין כאל פשיעה<ref>ביצה טו‫,‬ ב‫.‬</ref>).

בספר אמרי שפר הסיק מדין זה שאם השכחה לא הייתה נוגעת לעצם השמירה, לדוגמאלדוגמה שומר ששכח למכור את ה[[חמץ]] שהופקד אצלו קודם הפסח - פטור, משום שעצם השמירה הייתה כראוי, רק שכחה מלמכור גרמה לדבר לאבד את ערכו, אך לא היה זה פשיעה בטיב השמירה, כאמור.

רבי [[עקיבא איגר]]<ref>‫ספר הזיכרון 'וזאת ליהודה' הגהות רע"א ב"מ דל"ה‬.</ref> הסתפק ממתי מתחילה הפשיעה, אם משעה שנמסר ליד השומר, דבר שלכאורה לא ייתכן משום שעדיין לא פשע{{כלומר?|האם אפשרות זו נדחתה או לא?}}, וייתכן, הוא אומר, שבזמן שהניחו במקום שיוכל להיות שישכח את מקומו נחשב מעשה כזה שכתוצאה ממנו עלול לקרות נזק, כפשיעה ולמרות שהנזק עדיין לא נגרם. אך ה[[מאיר שמחה הכהן|אור שמח]]<ref>‫שו"ת אור שמח ח"ב סי' ט"ו בעניןבעניין הנ"ל.‬</ref> הסיק אחרת שאין כל פשיעה בזמן ההנחה, אז נהג כשורה, אלא בשעת השכחה, וזהו שומר שפשע וחייב.