פייטיזם – הבדלי גרסאות

הפייטיזם מתנגד למעמד המועדף של הדוגמות התיאולוגיותהתאולוגיות ומטיף לדתיות המבוססת על האמונה הפנימית הפרטית, תוך דגש על [[חזרה בתשובה (נצרות)|חזרה בתשובה]], אדיקות (praxis pietatis - פרקטיקה של האדיקות), טוהר מידות, פעולות צדקה. החסיד שלו רואה עצמו מועצם על ידי חווייה [[מיסטיקה|מיסטית]] של מעין לידה מחדש. לפי הפייטיסטים רק המיסטיציזם עשוי לתת משמעות נוצרית לניהול חיים סגפניים וממושמעים.

המייסד שלה היה [[פיליפ יאקוב שפנר]] (Philipp Jacob Spener) {{כ}} (1705-1635), [[כומר]] ממוצא [[אלזס|אלזסי]] שפעל ב[[פרנקפורט על נהר מיין]]. הוא הקים בשנת [[1670]] קבוצות של מאמינים קרויות "קולגיה פייטאטיס" (''collegia pietatis''). בספרו "Pia desideria" הציע שפנר "דת של הלב" במקום "דת של הראש". אחריו, אוגוסט הרמן פראנקהפרנקה (Francke) הפך את אוניברסיטת [[האלה]] למרכז פייטיסטי.

מאוחר יותר הרוזן ניקולאוס לודוויג פון צינצנדורף (1760-1700), תלמיד של פראנקהפרנקה ו"בן סנדקות" של שפנר, הקים ברוח הפייטיזם קהילה דתית בישובביישוב הרנהוט ב[[שלזיה]], שנקראה "הכנסייה ה[[מורביה|מורבית]]". כנסייה זו הפיצה רעיונות ההתעוררות האוונגלית ברחבי אירופה וצפון אמריקה במאה ה-17 וה-18.

מחוץ לדת הנוצרית הפרוטסטנטית, יסודות מקבילים במידה מסויימתמסוימת לפייטיזם ניתן לראות בתנועה ה[[יאנסניזם|יאנסניסטית]] בקרב הקתולים בצרפת במאה ה-17, הקתולים ב[[אנגליה]] וב[[צפון אמריקה]] (דרך פייטיסטים שהמירו את דתם לדת הרומית-קתולית, כדוגמת פרדריק ויליאם פייברו) ואף ב[[יהדות]] - [[חסידות|התנועה החסידית]] מיסודו של ה[[בעל שם טוב]] (1760-1700) בתוך ה[[יהדות]].