|
|
|
הכלכלן האירי-צרפתי [[רישאר קנטיון]], שכתב במחצית הראשונה של [[המאה ה-18]], החזיק בתפיסה דומה לזו של פטי, אך קבע כי את העבודה יש להבין במונחים של אדמה, ובכך הציב למעשה את האדמה כיחידת העלות הבסיסית בתהליך הכלכלי<ref>Schumpeter, p.221-219</ref>. קנטיון טען כי התרומה של האדמה והעבודה קובעת את הערך הפנימי (Intrinsic Value), אולם בסופו של דבר המחירים של הדברים בשוק נקבעים לפי כללי ההיצע והביקוש, וההעדפות הסובייקטיביות של קהל הצרכנים.
קנטיון השפיע מאוד על [[האסכולה הפיזיוקרטיתהפיסיוקרטית]], שרעיונותיה היו פופולריים בצרפת במחצית השנייה של [[המאה ה-18]]. בקרב האסכולה הפיזיוקרטיתהפיסיוקרטית, שהעמידה את האדמה והחקלאות במרכז ההליך הכלכלי, התפיסה המקובלת הייתה שמחירו של מוצר נקבע לפי כללי ההיצע והביקוש, ובהתאם לתרומה הסובייקטיבית של המוצר להנאתו של הרוכש<ref>Schumpeter, p.221-219</ref>. עם זאת, הפיזיוקרטים אימצו במידה רבה את אמונתו של קנטיון ב"ערך פנימי" קבוע של המוצר, שנקבע בהתאם לעלות הפקתו. מקרב הפיזיוקרטים, הכלכלן [[אן רובר ז'אק טורגו]] פיתח תאוריה של ערך שבמובנים רבים הטרימה את תאוריות הערך השולי שהתפתחו בסוף [[המאה ה-19]]<ref>Rothbard, p.391-390</ref>, והתבססה על תפיסה משתנה של ערך שנסמכת על עלות ההשקעה, הביקוש והתמורה הפוחתת שניתן לקבל עבור כל מוצר חדש שמיוצר (תמורה שולית פוחתת).
===הכלכלנים הקלאסיים===
|
