רוברטו בלרמינו

רוברטו פרנצ'סקו רומולו בלרמינו (באיטלקית: Roberto Francesco Romolo Bellarmino; ‏ 4 באוקטובר 1542 - 17 בספטמבר 1621) היה קרדינל בתקופתם של האפיפיורים אורבנוס השביעי, גרגוריוס הארבעה עשר, אינוקנטיוס התשיעי, קלמנס השמיני, לאו האחד עשר, פאולוס החמישי וגרגוריוס החמישה עשר, אך מעולם לא נבחר בעצמו למשרה. אחת הדמויות המרכזיות בקונטרה-רפורמציה. הוכתר כקדוש ב-1930.

הקדוש בלרמינוס

תולדות חייו

נולד במונטפולצ'אנו למשפחת אצולה. אמו הייתה אחותו של האפיפיור מרקלוס השני. השכלתו הייתה רחבה וכללה תרבות רומית עתיקה ויוונית קלאסית, בנוסף להשכלה כנסייתית, אותה רכש אצל הישועים ובאוניברסיטת פדובה, שם התמחה בתאולוגיה. ב-1569 נשלח להשלים את השכלתו באוניברסיטת לוון, בה כיהן לאחר מכן כפרופסור ולימד את כתבי תומאס אקווינס. ב-1576 שב לרומא.

לאחר רצח אנרי השלישי, מלך צרפת שלח אותו האפיפיור סיקסטוס החמישי לפריז כתאולוג המשלחת האפיפיורית. ב-1599 מינה אותו אורבנוס השביעי לקרדינל, לרקטור הקולג' הרומאי ולאינקוויזיטור. בתפקידו זה היה אחד מהשופטים ששפטו את ג'ורדנו ברונו לשריפה על המוקד בעוון כפירה.

ב-1616 הורה לו האפיפיור פאולוס החמישי לזמן לחקירה את גלילאו גליליי ולהודיע לו שעליו לחזור בו מלימוד, מחקר והוראה של התיאוריה ההליוצנטרית. בלרמינוס הראה לגליליאו שעל פי רשימת הספרים האסורים, תורתו של קופרניקוס נאסרה לעיסוק או להוראה ודרש ממנו לחזור בו מתפיסותיו. במעמד זה, שהיה, לאחר שריפתו של ברונו, איום ממשי, הסכים גליליאו לחזור בו.

בלרמינוס כתב מספר חיבורים תיאולוגיים חשובים בהם "אמנות המוות הנכון" (Ars moriendi), ספר בסוגה של ספרים הדנים בחיי האדם וסיומם ובדרכים והטקסים הדרושים לקראת המוות ואחריו ו"שבע המילים האחרונות של ישוע על הצלב".

לאחר מותו

ב-1930 פתח האפיפיור פיוס האחד עשר במהלכים להקדיש את בלרמינו כקדוש. בלוח השנה הנוצרי, יומו הוא ה-17 בספטמבר.

אוניברסיטת בלרמיין בלואיוויל, קנטקי, נקראת על שמו, כמו גם מוסדות לימוד קתוליים נוספים ברחבי העולם.

קישורים חיצוניים

• ערך באנציקלופדיה הקתולית
• מאמר מתוך הספר "חיי הקדושים"
• ערך באנציקלופדיית ביוגרפיות
• הקדוש רוברטו בלרמינו
• טקסט מלא של הספר "אמנות המוות נכון"