פיוס האחד עשר
האפיפיור פיוס האחד-עשר (לטינית Pius XI; איטלקית Pio XI; 31 במאי 1857 עד 10 בפברואר 1939) נולד בשם אמברוג'יו דמיאנו אקילה ראטי (Ambrogio Damiano Achille Ratti), וכיהן כאפיפיור מ-1922 ועד מותו ב-1939. רטי שירת כנציג האפיפיור (נונציו) בפולין אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכארכיבישוף מילאנו ב-1921. הוא נבחר לכהונת האפיפיור בהצבעה הארוכה ביותר במאה ה-20, שכללה 14 סיבובים.
 | |||||
| פיוס האחד עשר | |||||
| לידה |
31 במאי 1857 דזיו, ממלכת לומברדיה-ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 1939 (בגיל 81) קריית הוותיקן  | ||||
| מדינה |
קריית הוותיקן | ||||
| מקום קבורה |
מערת הוותיקן  | ||||
| השכלה | |||||
| עיסוק |
כומר קתולי, ספרן, דיפלומט, מטפס הרים | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
עיטור מסדר העיט הלבן | |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
עם בחירתו, חידש פיוס האחד עשר את מנהג התפילה הפומבית ממרפסת הוותיקן שהופסקה עם קיצה של מדינת האפיפיור ב-1870. פיוס האחד-עשר לא ראה עצמו כמחויב לשיטת שלטון אחת, וטען כי הכנסייה מסכימה לכל שיטה שתאפשר חופש מצפון לנוצרים. הוא תמך בפעילות מסיונרית קתולית באפריקה ובאסיה.
בשמו של פיוס האחד-עשר נחתמו ההסכמים הלטרניים עם איטליה אשר הקימו את מדינת הוותיקן, קבעו את הנצרות הקתולית כדתה הרשמית של איטליה, והעניקו לכנסייה את המנדט על נושא הנישואים באיטליה. הסכם עם גרמניה הנאצית הכיר במעמד הכנסייה ובאוטונומיה שלה, ובמהלכו כפה האפיפיור על המפלגה הקתולית הגרמנית להתפרק.
