אהל (תיאטרון) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ דוד שי העביר את הדף האהל לאהל (תיאטרון): זה שמו
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונה:ohelemek.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האהלאהל בתחילת דרכו ב[[עמק יזרעאל]]]]
[[תמונה:Ohelegypt.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"האהלאהל" ב[[מצרים]], [[1938]]]]
[[קובץ:Maase behayat, Ohel 1947.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"[[מעשה בחייט]]" ([[1947]])]]
'''האהלאֹהל''' היה [[תיאטרון]] [[עברית|עברי]] בתקופת [[היישוב]] ובשנות המדינה הראשונות.
==תולדותיו==
האהלתיאטרון "אהל" נוסד בשנת [[1925]] בידי [[משה הלוי]], כתיאטרון בחסותה של [[ההסתדרות הכללית]]. שמו בהיווסדו היה "הסטודיו הדרמטי שעל יד ועדת התרבות של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל - אוהל". תכליתו הייתה לתרום "לחינוך ציבור הפועלים בארץ ולסייע בעיצוב תרבות פועלים עברית"<ref>[[חיים שהם]], '''ההסתדרות והאהל, להתהוותו של תיאטרון פועלים''', הוצאת מכון גולדה מאיר, אוניברסיטת תל אביב וההסתדרות הכללית, נובמבר 1989 עמוד 40</ref>. במרוצת הזמן כשהתיאטרון התבסס הפך שמו ל"האהל - תיאטרון פועלי ארץ ישראל". יעדו היה להביא הצגות איכותיות בפני ציבור הפועלים. הלוי היה במאי הבית של התיאטרון ומנהלו. הוא בחר שלא לצרף אליו שחקנים מתיאטראות קיימים ובמקום זאת גייס תחילה קבוצה של 22 צעירים חסרי ניסיון, שרובם היו פועלים בשעות היום, והדריך אותם להופעה על הבמה. הלוי היה חניך האסכולה התיאטרלית הרוסית של [[שיטת סטניסלבסקי]], אשר שמה את הדגש על הבעת רגשות עזים, והוא חינך ברוח זו את אנשי הלהקה. עם חברי הקבוצה נמנו [[אברהם חלפי]], יהודה שחורי, [[מאיר מרגלית]], לוסיה שלונסקי (אשתו של [[אברהם שלונסקי]]) ו[[שמואל מיקוניס]]. החזרות, שלוו גם בשיחות לעומק הלילה, נערכו בצריף על חוף ימה של תל אביב (במקום בו ניצב כיום מלון "שרתון").
 
לאחר תקופת הכשרה נערכה ב-[[22 במאי]] [[1926]] הופעת הבכורה של 'האהלאהל' באולם [[גימנסיה הרצליה]]. זה היה ערב מערכונים בשם "נשפי פרץ", על פי סיפוריו של [[י"ל פרץ]]. לאחר הופעת הבכורה הופיע 'האהלאהל' ב[[מחזה|מחזות]] שלמים, כשהדגש היה על מחזות היסטוריים ו[[תנ"ך|תנ"כיים]], ביניהםבהם "ירמיהו" של [[שטפן צווייג]] ו"יעקב ורחל" מאת קרשנניקוב (שהועלה ב-[[1928]] בתרגום [[אברהם שלונסקי]]) המציגים מחזות מקראיים כמחזות מוסר סוציאליסטיים<ref>[[חגית הלפרין]], '''המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי''', תל אביב: הוצאת [[ספרית פועלים]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], מרכז קיפ, 2011 עמ' 291</ref>.
 
התיאטרון התנהל בשנותיו הראשונות כ[[קולקטיב]], כעין [[קיבוץ עירוני]] שבו החליף העיסוק בתיאטרון את ענפי המשק החקלאיים. בקרב השחקנים התקיים ויכוח האם להישאר פועלים ושחקנים לאחר שעות העבודה או להפוך ל"שחקנים פרופסיונאליים". שלונסקי הוביל את הטיעון לפיו "פועל אמנותי" הוא לא פחות חשוב למפעל הציוני מפועל-כפיים, מתנגדיו טענו שאם יהפכו לשחקנים מקצועיים, יאבדו את הקשר הבלתי אמצעי עם ארץ ישראל העובדת. לבסוף ניצח הקו שבו תמך שלונסקי, שאף הקנה לקולקטיב של התיאטרון חופש אמנותי מלא, אך המחיר על כך היה התרחקות של ועדת התרבות של ההסתדרות מן התיאטרון שהתבטאה בתקצוב דל שגרם לקשיים כלכליים מראשית [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] ואילך<ref>[[חגית הלפרין]], '''המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי''', תל אביב: הוצאת [[ספרית פועלים]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], מרכז קיפ, 2011 עמ' 293-294</ref>.
 
בשנת [[1933]] הצטרף לתיאטרון הבמאי [[פרידריך לובה]] שעלה מ[[גרמניה]] והפך לבמאי קבוע של 'האהל'"אהל", לצידולצדו של הלוי.
 
בשנת [[1934]] יצא האהל"אהל" למסע הופעות ב[[אירופה]], כולל ב[[פולין]] של לפני [[השואה]]. בשנת [[1938]] הופיע התיאטרון במספר הצגות ב[[מצרים]].
 
בשנת 1939 נחנך משכן קבע לתיאטרון ברחוב בילינסון 6 בעיר [[תל אביב]], סמוך ל[[כיכר צינה דיזנגוף]].
 
הלהיט הגדול של תיאטרון 'האהל'"אהל" הייתההיה הצגת "[[החייל האמיץ שוויק]]" מאת [[ירוסלב האשק]] בכיכובו של [[מאיר מרגלית]], שהוצגה לראשונה ב-[[22 בדצמבר]] [[1935]] ומאז הוצגה מאות פעמים לאורך תקופה של עשרות שנים. ב-[[1956]] הועלה על בימת התיאטרון בהצלחה ניכרת המחזמר המקורי "[[חמש חמש]]" על פי מחזה מאת [[אהרן מגד]] עם לחנים מאת [[יוחנן זראי]]. כאן פרצה לתודעת הקהל [[נעמי שמר]], שכתבה את המלים לפזמונים. הצלחה גדולה אחרת של האהל"אהל" הייתה הצגת המחזה "הכתובה" מאת [[אפרים קישון]] ובכיכובו של מרגלית, שהוצגה לראשונה בשנת [[1961]].
 
כוכבי 'האהל'"אהל" היו: [[מאיר מרגלית]],[[לאה דגנית]] (אשתו של משה הלוי), [[יעקב איינשטיין]], (אביו של [[אריק איינשטיין]]),[[שמחה צחובל]] ו[[יהודה גבאי]].
בתקופת היישוב היה האהל"אהל" אחד מן התיאטרונים המובילים. ב[[שנות החמישים]] הוא איבד את מעמדו, כש[[הבימה]], על חבר שחקניה הוותיקים וחבורת הצעירים שנוספה לה (כמו [[שלמה בר שביט]] ו[[שמואל סגל]]) וכן [[התיאטרון הקאמרי]] החדשני, משכו יותר את לב הקהל הישראלי.האהל הלך ודעך ונסגר סופית בשנת [[1969]], לאחר שההסתדרות הכללית הפסיקה להזרים אליו כספים.
 
בשנים [[1951]]-[[1960]] פעל בחסות האהל"אהל" תיאטרון "[[במתנו]]" לילדים ולנוער מייסודו ובניהולו של [[אליעזר אנסקי]]. בחלק מהפרסומים הוא הופיע כ"במתנו - מחלקה לתלמידים ולנוער ליד האהל".
 
==תערוכת אמנים מודרניים בצריף האוהל==