פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל ,  לפני 6 שנים
מ
ב-[[1781]] טבע שלצר את המונח '''שֵׁמִית''' לציון שפתם של ה[[אשורים]], [[ארמים]] וה[[עברים]]. מאז הכינוי התרחב לכל קבוצת שפות קרובות, חלקן שפות חיות וחלקן מתות, מאזורים שונים בעולם: [[מסופוטמיה]], [[חצי האי ערב]], [[אתיופיה]] וכן ארצות צפון [[אפריקה]] (לרבות [[מלטה]]). אין התאמה מלאה בין קבוצת השפות השמיות הקיימת במחקר לבין השפות המכונות שמיות במקרא. למשל, על פי ספר בראשית, [[S:בראשית י|י', טו–כ]] – [[כנען]] וצאצאיו ה[[פיניקים]] השתייכו לבני חם, בעוד שעל פי המחקר הם שייכים לקבוצת השפות השמיות. כמו כן, על פי, המקרא [[עילם]] נמנה עם בניו של שם, אך על פי המחקר הוא לא נכלל בקבוצת השפות השמיות. חלק מהשמות אשר משתמשים בהם במחקר מתבססים על מקורות מחוץ למקרא. לדוגמה, ה[[אמורי (עם)|אמורים]] מתוארים במקרא כתושביה הקדומים של [[ארץ ישראל]] וכן יחידה מדינית ב[[עבר הירדן]], אך על פי המחקר מדובר בקבוצות שמיות אשר חיו ב[[מסופוטמיה]] בסוף [[האלף ה-3 לפנה"ס|האלף ה-3]] ובראשית [[האלף ה-2 לפנה"ס]].
 
המונח "שמיים", אשר התחיל בתחום הבלשנות, השתרש גם בתחומים אחרים, כגון [[אנתרופולוגיה]] ו[[אתנולוגיה]], והוכלוהוחל גם ללא הצדקה על מושגים בתחום ה[[תרבות]], ה[[גזע (ביולוגיה)|גזע]] וה[[דת]].
 
העדויות הקדומות ביותר על השמיים נמצאו ב[[מסופוטמיה]] ב[[אכד]], בתעודות מ[[המאה ה-24 לפנה"ס]] שנכתבו על לוחות [[חרס]] בשפה ה[[אכדית]] ב[[כתב יתדות]]. קבוצה שמית נוספת הייתה האמורים, המופיעים בתעודות מ[[אכד]] מ[[המאה ה-21 לפנה"ס]], אשר זיהויים נעשה על פי השמות שהופיעו בכתובות ואשר כללו מאפיינים שמיים.