דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שכתוב ראשוני |
מ שכתוב והרחבה |
||
שורה 1:
ב[[ישראל]], '''דמי ביטוח לאומי''' הם תשלום חובה החל על כל [[תושב ישראל]] מגיל 18 ועד [[גיל פרישה]]. כן חייבים בדמי הביטוח [[עובדים זרים בישראל]], עובדים שהגיעו לגיל פרישה וממשיכים לעבוד, ומעסיקיהם של נערים עובדים. תשלום דמי הביטוח מקנה זכות לקבלת [[קצבה|קצבאות]] ותשלומים שונים מ[[המוסד לביטוח לאומי]], בהתאם לכללים הקבועים ב[[חוק הביטוח הלאומי]]. במקביל לדמי ביטוח לאומי גובה המוסד לביטוח לאומי גם [[דמי ביטוח בריאות]], במסגרת [[ביטוח בריאות ממלכתי]].
דמי הביטוח הלאומי הם מקור עיקרי למימון פעילותו של המוסד לביטוח לאומי. מקור נוסף הוא [[תשלומי העברה|העברה תקציבית]] מ[[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]].
במוסד לביטוח לאומי פועלים ענפי ביטוח אחדים (אמהוּת, זקנה ושאירים, נפגעי עבודה ועוד). לכל ענף נקבעים דמי ביטוח משלו, ודמי הביטוח שאדם חייב בהם נקבעים לפי הענפים שהחוק קובע שהוא מבוטח בהם. כל תושב ישראל שכיר, מגיל 18 ועד [[גיל פרישה]], מבוטח בכל הענפים. [[עובדים זרים בישראל]] מבוטחים בשלושה ענפים בלבד: נפגעי עבודה, פשיטת רגל ואמהות.
▲==חייבי הביטוח==
תשלום דמי הביטוח הוא [[מס פרוגרסיבי|פרוגרסיבי]], בהתאם להכנסת המבוטח (בעיקר הכנסת עבודה). דמי הביטוח מושפעים גם ממעמדו של המבוטח ([[עצמאי]], [[שכיר]], בעל הכנסה שלא מעבודה ועוד) ומקבוצת הגיל שלו.
פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ניתן ל[[עקרת בית]] ([[אשה]] [[נישואים|נשואה]] העובדת רק במשק ביתה), ולבעלי הכנסות עד לכ־5% מהשכר הממוצע (כ־440 ש"ח בחודש) שהם [[עולה חדש]], [[עציר]] או [[אסיר]]. פטור נוסף הוא לבני 18 העתידים להתגייס ל[[צה"ל]] או ל[[שירות לאומי]] עד גיל 21. מלבד הפטור לעקרת בית, כל הפטורים מוגבלים לכ־12 חודשים. פטור נוסף הינו לתלמידי מוסד על תיכוני (עד כיתה י"ב) שהם מעל גיל 18, תלמידי [[מכינה קדם צבאית]] ומתנדבי [[שנת שירות]] העתידים להתגייס לצה"ל או לשרת בשירות לאומי עד גיל 21 (גם פטורים אלו מותנים בהיעדר הכנסה).
שורה 12 ⟵ 13:
רק עובדים [[שכיר]]ים זכאים לביטוח [[אבטלה]] וביטוח זכויות עובדים בעת פשיטת רגל של המעסיק ובעת פירוק תאגיד, בעוד עובדים [[עצמאי]]ם אינם זכאים לביטוח זה. לעובדים שכירים ישנו גם יתרון של אי־פגיעה בזכויות במידה והמעסיק לא שילם את דמי הביטוח הלאומי של עובדיו, בעוד זכויותיהם של עובדים עצמאיים יפגעו עקב אי־תשלום.
חישוב דמי הביטוח הלאומי וביטוח בריאות הם לפי מעמד המבוטח (עצמאי, שכיר, אינו עובד) וגילו (לפני [[גיל
▲חישוב דמי הביטוח הלאומי וביטוח בריאות הם לפי מעמד המבוטח (עצמאי, שכיר, אינו עובד) וגילו (לפני [[גיל הפרישה]], ולאחריה), ובהתבסס על 2 מדרגות הכנסה (עד 60% מ[[השכר הממוצע]], ומעליה), שלכל אחת מהם שיעורי תשלום שונים (התעריפים מעודכנים לראשית [[2013]], ורלוונטים לעובדים מגיל 18 ועד גיל הפרישה)
*[[שכיר]] - שיעור מופחת - '''6.95%''' (חלק המעסיק - 3.45%), שיעור מלא - '''18.5%''' (חלק המעסיק - 6.5%). שיעור זה מחושב מהשכר [[ברוטו]] החודשי של השכיר.
**[[עובד משק בית]] - '''7.25%''' (חלק המעסיק - 5.25%).
שורה 34:
חוב בדמי הביטוח הלאומי יגרום לחיוב [[ריבית]] ו[[הצמדה למדד|הצמדה]] בנוסף לקרן, לפי משך הזמן המצטבר של החוב. חובות בדמי הביטוח מקוזזים מקצבאות ותשלומים שונים המועברים באמצעות המוסד לביטוח לאומי. חוב ממושך בדמי הביטוח עשוי לגרור פגיעה בזכויות של המבוטח. עם זאת, זכויותיו של שכיר אינם נפגעות עקב אי־תשלום דמי הביטוח על ידי המעסיק.
ענפי הביטוח, והזכויות המוקנות בהם, שחלקן אף תלויות בשכר המבוטח, מקנים לדמי הביטוח הלאומי חזות של [[פרמיה (ביטוח)|פרמיית ביטוח]], אך מאפיינים אחדים מבדילים בין דמי הביטוח הלאומי לפרמיית ביטוח:
* ענפי הביטוח אינם נבחרים על ידי המבוטח, אלא קבועים בחוק.
* אף שדמי הביטוח תלויים בהכנסת המבוטח, חלק מהזכויות אינו תלוי בהכנסה זו. פירוש הדבר הוא שבעלי הכנסה נמוכה נהנים מזכויות גבוהות מהמתבקש מדמי הביטוח, ובעלי הכנסה גבוהה נהנים מזכויות נמוכות מהמתבקש מדמי הביטוח (ובמילים אחרות: בעלי הכנסה גבוהה מסבסדים את בעלי ההכנסה הנמוכה, מצב המקנה לדמי הביטוח גם אופי של [[מס]]).
* שיעורי דמי הביטוח אחידים לכל המבוטחים (הנמצאים באותה קבוצה), ואינם כוללים פרמיות יחודיות התלויות בסיכון הביטוחי, כדוגמת תשלום גבוה יותר לעובדים בסביבה בה ישנו שיעור גדול יותר של [[תאונת עבודה|תאונות עבודה]], או תשלום יתר לנשים (עבור ביטוח במקרה של [[שמירת הריון]]).
==קישורים חיצוניים==
| |||