|
|מקור='''[http://benyehuda.org/yalag/hamlet.html המליט]''', באתר פרויקט בן-יהודה}}
' תרגמו''תרגומו של [[ט. כרמי]]''':
{{ציטוט|תוכן=
להיות או לא להיות, זו השאלה: ▼<poem>
▲ להיות או לא להיות, זו השאלה:
כלום נעלה יותר להתענות
בפגיעותיו ומטחי-חיציו
הייסורים, לבוא במשבריו,
וכך לשים קץ גם לייסוריך.
</poem>}}
למות - לישון - תם ונשלם; לומר
כי בשנה הזאת נשימה קץ
לדאבון-הלב, לריבואי
הפגעים שהם מנת בשר-ודם,
הן זו תכלית שהיא תוחלת-לב,
למות - לישון, לישון - אולי גם לחלום:
כן, זה הקוץ! כי אם נישן המוות,
מי יודע מה החלומות
אשר יבואו בנו, אחרי
שנתפרק מעול כבלי-אנוש -
זה החשש המרפה ידיים;
זה הספק המאריך חיים
של סבל. כי מי יאות לשאת
את מהלומות הזמן ולעגו,
את רשע העריץ, את בוז הרברבן,
את המכאוב של אהבה נכזבת,
את עינויי הדין, את שחצם
של בעלי-השררה, את כל
הביזיונות שבזויי-עם טופלים
על אצילי-הרוח הצנועים,
כשהוא עצמו - במו ידיו, כמו
פגיון - יכול לחתום את גזר-דינו?
ומי היה נושא במעמסה
הזאת - גונח ומזיע תחת
נטל החיים המייגעים -
לולא נפל עליו מורא המוות -
זו ארץ לא-נודעת, שכל באיה
לא ישובון? והמורא הזה
מכה את הרצון בתימהון,
עד כדי כך - שאנו מוסיפים
לשאת את כל החוליים שלנו
במקום להיחפז אל אסונות
שלא ידענום. כך המצפון
הופך אותנו למוגי-לבב,
וכך הסומק הטבעי של איש
המעשה נחלש ומחוויר,
נגוע בתוגה, ובשל כך
גם מפעלות רבי משקל וערך
הולכים עקלקלות - באפס מעשה
==עיבוד לקולנוע==
|
