מרד טמבוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''מרד טמבוב''' - מרד עממי נגד השלטון הסובייטי שהתרחש בשטח גוברנייתמחוז טמבוב במהלך [[1920]]-[[1921]]. לפעמים המרד נקרא "אנטונובשצ'ינה" על שם אחד ממנהיגי המרד. זה היה המקרא הראשון בהיסטוריה בו [[נשק כימי]] נוצל לדיכוי מרד אוכלוסייה.
 
==רקע==
גוברנייתמחוז טמבוב הייתה בעיקר חקלאית והתבססה על גידול דגנים ומכירתם בשוק המקומי ול[[יצוא]]. שטח הגוברניההמחוז השתרע על שטח [[מחוז טמבוב]] ו[[מחוז ליפצק]] של היום. לאחר כיבוש [[טמבוב]] והסביבה על ידי [[צבא המתנדבים]] נשק רב חולק ל[[איכר|איכרי]] הסביבה. בשנת [[1920]] הייתה [[בצורת]] קשה, אך הממשל המרכזי לא הקטין את מכסות הדגנים ש[[איכר|איכרים]] היו צריכים להעביר לממשל.
 
==מהלך המרד==
[[קובץ:Antonov.jpg|שמאל|ממוזער|180px|אלכסנדר אנטונוב, מראשי המרד]]
במחצית השנייה של אוגוסט [[1920]] במספר כפרי הגוברניההמחוז איכרים סירבו להעביר את הדגנים ליחידות איסוף שבאו מטעם הממשל. במספר כפרים החלו בהריגת חברי המפלגה הקומוניסטית, עובדי [[צ'קה]] ופקידי ממשל. במהירות רבה התקוממות התרחבה ובכל הכפרים המורדים היו מחסלים נציגי הממשל ומכריזים על אי-הכרה בממשל המרכזי.
 
ב-[[21 באוגוסט]] הנהלת וועדועד המפלגה של הגוברניההמחוז הקימה מטה חרום והכריזה על מצב מיוחד בגוברניהבמחוז, אך השליטה על המצב כבר נאבדה. למרות שצבא הצליח להסב אבידות גדולות למורדים ושליטה בערי הגוברניההמחוז הייתה בידי הממשל המרד בכפרים נמשך. ב-[[31 באוגוסט]] ראש הממשל המקומי אלכסנדר שליכטר בראש כוח צבאי משמעותי ניסה לסיים את מרד אך נכשל ונמלט בחזרה לעיר [[טמבוב]].
 
ב[[אוקטובר]] [[1920]] [[ולדימיר לנין]] הפקיד על [[פליקס דזרז'ינסקי]] אחראיות לדיכוי המרד. לקראת [[15 באוקטובר]] [[1920]] הצבא האדום באזור חוזק עד ל-5.5 אלף חיילים.
שורה 14:
ב-[[14 בנובמבר]] [[1920]] המורדים החליטו לאחד את הכוחות תחת פיקוד אחיד. בעקבות כך הוקמה ה[[ארמייה]] המאוחדת של הפרטיזנים של מחוז טמבוב בפיקוד פיוטר טוקמקוב. תחת פיקוד זה פעלו 3 ארמיות מורדים. כמו כן הוקמו ארגונים פוליטיים על בסיס [[המפלגה הסוציאל-רבולוציונית]], ארגון פוליטי "איגוד האיכרים הפולעלים". דרישות המורדים כללו ביטול שלטון בולשביקי, כינון האפסה מכוננת והפעלה מחדש של חופש כלכלי ופוליטי.
 
לקראת פברואר [[1921]] המרד היה בשיאו. כוחות המזוינים של המורדים הגיעו לכ-50 אלף, הם השתלטו על גוברנייתמחוז טמבוב כולה למעט ערים מרכזיות ועמדו בלחץ [[הצבא האדום]] שכללה באותה תקופה כ-11,600 חיילים. ב-[[6 בפברואר]] [[1921]] לטמבוב נשלחה וועדה מיוחדת בראשות [[ולדימיר אנטונוב-אובסיינקו]] לבדיקת המצב. ב-[[12 בפברואר]] חובת העברת הדגנים לממשל בוטלה, למורדים מן השורה הוכרזה חנינה בתנאי שהם ימסרו את נשקם ומקום מסתור של מפקדי המרד. כתוצאה מכך חלק מהאיכרים החלו לנטוש את המורדים. ב-[[21 בפברואר]] ראשי המורדים הודו בכך שבקרב המורדים מורגשת ירידה במוטיבציה ופחד.
 
==דיכוי המרד==
שורה 23:
ב-[[11 ביוני]] [[1921]] הוועדה בראשות [[ולדימיר אנטונוב-אובסיינקו]] פרסמה צו לפיו הממשל החל בפעולות ענישה נגד משפחות המורדים. בהתאם לצו זה היה ניתן להוציא להורג חשודים ובני משפחה של חשודים בהסתרת המורדים. ב-[[12 ביוני]] [[1921]] פורסם צו על שימוש בנשק כימי נגד המורדים המסתתרים ביערות. השיטה על ריכוז משפחות המורדים במחנות מעצר, לקיחות בני ערובה והריסה טוטאלית של כפרים המורדים קיבלה שימוש נרחב. בהתאם להערכת היסטוריונים מפעולות הדיכוי סבלו עד כ-50 אלף איכרים שלא השתתפו במרד.
 
ביולי [[1921]] הנהגת המרד פרסמה צו לפיו על המורדים לעבור לפעולות פרטיזניות או לחזור לבתים. פעולות מזוינות נמשכו עד לקיץ [[1922]]. ב-[[16 ביולי]] [[1922]] [[מיכאיל טוכאצ'בסקי]] דיווח על דיכוי המרד וחידוש השלטון הסובייטי ברחבי הגוברניההמחוז.
 
==קישורים חיצוניים==