ת'ורגוד מרשל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Cat-a-lot: העביר מקטגוריה:הבונים החופשיים לקטגוריה:אמריקאים חברי הבונים החופשיים |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
לפני שמונה לתפקיד שופט בבית המשפט העליון, התפרסם מרשל כ[[עורך דין]] שהופעתו הזכורה ביותר היא בניצחון הגדול של משפט המפתח, [[פסק דין בראון נגד מועצת החינוך]], פסק דין שקבע כי דוקטרינת "[[נפרד אך שווה]]" אינה חוקית וכי יש להביא לשילובם של ילדים ממוצא אפרו-אמריקאי בבתי הספר לצדם של תלמידים לבנים. הוא הופיע בפני בית המשפט העליון יותר מכל עורך דין אחר בהיסטוריה של [[ארצות הברית]]. הוא בילה את כהונתו בבית המשפט הבכיר במדינה בתמיכה בקולותיהם של ה[[אמריקאים]] החלשים ביותר שבחברה. בתחילת הקריירה המשפטית שלו הוא הפנה את עיקר מרצו להילחם למען ביטול ה[[הפרדה גזעית|הפרדה הגזעית]] בארצות הברית.
מרשל פתח פרקטיקה פרטית ב[[בולטימור]] ב-[[1936]]. באותה השנה הוא החל לעבוד עם ה-[[NAACP]] (העמותה הלאומית לקידום אנשים צבעוניים). באותה התקופה הוא זכה בתיק [[זכויות אזרח|זכויות האזרח]] המשמעותי הראשון שלו, מוראי נגד פירסון. היה זה הניסיון הראשון לאתגר את דוקטרינת נפרד אך שווה, שנבעה מ[[פסק דין פלסי נגד פרגוסון]]. מרשל ייצג במשפט זה את דונלד גיינס
בגיל 32 זכה מרשל בתיק הראשון שלו בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית: [[צ'יימברס נגד פלורידה]]. באותה שנה הוא מונה ליועץ המשפטי הבכיר של ה-NAACP. הוא הופיע, ולרוב נחל הצלחה, בתיקי זכויות אזרח רבים אחרים, ביניהם ניתן למנות את: [[סמית נגד אלרייט]] ב-[[1944]]; [[שלי נגד קריימר]] ב-[[1948]]; [[סוויט נגד פיינטר]] ב-[[1950]] ואחרים. המקרה המפורסם ביותר בו הופיע היה [[פסק דין בראון נגד מועצת החינוך]] מ-[[1954]] בו פסק בית המשפט כי מדיניות [[נפרד אך שווה]] שהתבססה כהלכה בפסק דין [[פלסי נגד פרגוסון]] אינה ראויה ודינה להתבטל במערכת החינוך, משום שהתנאים בבתי ספר נפרדים אינם יכולים להיות באמת שווים. בסך הכל, מרשל זכה ב-29 מתוך 32 התיקים בהם הופיע בפני [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]].
| |||