סקנדרבג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q160614 |
מ הגהה |
||
שורה 1:
[[תמונה:Skenderbeu.jpg|שמאל|ממוזער|סקנדרבג]]
'''גיירגי קסטריוטי''' ([[אלבנית]]: Gjergj Kastrioti, נולד ב-[[1405]] - [[17 בינואר]] [[1468]]) ידוע יותר כ'''סקנדרבג''', הוא הדמות המפורסמת בהיסטוריה של [[אלבניה]].
כינויו, סקנדרבג, הוא עיוות של הכינוי ה[[טורקית|טורקי]] "Arnavutlu İskender Bey". התואר "Arnavutlu" משמעו "האלבני". המונח [[ביי]] הטורקי מציין מנהיג של שבט, אדון של עמו או אחוזתו; והשם "אסקנדר" הוא הגרסה הטורקית לשם [[אלכסנדר]]. הכינוי ניתן לו על ידי הטורקים בשל ניצחונותיו הרבים, שדימו אותו ל[[אלכסנדר הגדול|אלכסנדר מוקדון]].▼
קסטריוטי נולד למשפחת אצולה אלבנית אשר מוצאה ממחוז [[מאט]] שבאלבניה, ואשר שלטה על נסיכות אשר כללה את מאט, [[קרויה]], [[מירדיטה]], ו[[דיבר]]. מוצא אמו היה גם כן ממשפחת אצולה. אביו של גיירגי, גיון (Gjon) קסטריוטי, ניסה בתחילה להתנגד לכיבוש אלבניה על ידי [[באיזיט הראשון]], אך כשל. קסטריוטי ושלושת אחיו נלקחו על ידי הסולטאן ל[[אדירנה]], שם התאסלם קסטריוטי ולמד [[אקדמיה צבאית|באקדמיה הצבאית]]. קסטריוטי הפך לקצין בכיר ומעוטר, שהוביל את [[האימפריה העות'מאנית]] לניצחונות רבים ב[[אסיה הקטנה]] וב[[אירופה]] ומונה על ידי הסולטאן לגנרל האחראי על כוח של 5,000 איש.▼
==ביוגרפיה==
▲קסטריוטי נולד למשפחת אצולה אלבנית
▲סקנדרבג הוא עיוות של הכינוי ה[[טורקית|טורקי]] "Arnavutlu İskender Bey". התואר "Arnavutlu" משמעו "האלבני". המונח [[ביי]] הטורקי מציין מנהיג של שבט, אדון של עמו או אחוזתו; והשם "אסקנדר" הוא הגרסה הטורקית לשם [[אלכסנדר]]. הכינוי ניתן לו על ידי הטורקים בשל ניצחונותיו הרבים, שדימו אותו ל[[אלכסנדר הגדול|אלכסנדר מוקדון]].
עוד במהלך שירותו בשם האימפריה העות'מאנית, ניהל בחשאי מגעים עם אויביה: [[רפובליקת רגוסה]], [[רפובליקת ונציה]], [[לאסלו החמישי]] מלך הונגריה, ו[[אלפונסו החמישי]] מלך [[ממלכת אראגון|אראגון]]. ב-[[28 בנובמבר]] [[1443]], תוך כדי קרב ב[[ניש]] נגד ה[[הונגרים]] (בפיקודו של [[יאנוש הוניאדי]]), פתח סקנדרבג ב[[מרד]]. הוא ערק לצד ההונגרי יחד עם 300 אלבנים
סקנדרבג לא נטל חלק עם כוחותיו ב[[קרב קוסובו (1448)|קרב קוסובו]] ב-[[1448]]. הוא יצא למסע על מנת להצטרף לכוחותיו של ה[[מדיארים|הונגרי]] [[יאנוש הוניאדי]], אך דן השני מו[[ולאכיה]] ו[[ג'וראג' ברנקוביץ']] שליט [[סרביה]] מנעו זאת ממנו. ברנקוביץ' טען כי בעוד שהוא הסכים
▲עוד במהלך שירותו בשם האימפריה העות'מאנית, ניהל בחשאי מגעים עם אויביה: [[רפובליקת רגוסה]], [[רפובליקת ונציה]], [[לאסלו החמישי]] מלך הונגריה, ו[[אלפונסו החמישי]] מלך [[ממלכת אראגון|אראגון]]. ב-[[28 בנובמבר]] [[1443]], תוך כדי קרב ב[[ניש]] נגד ה[[הונגרים]] (בפיקודו של [[יאנוש הוניאדי]]), פתח סקנדרבג ב[[מרד]]. הוא ערק לצד ההונגרי יחד עם 300 אלבנים אחרים ששירתו בצבא העות'מאני. לאחר מסע ארוך לאלבניה הוא כבש את קרויה (לאחר שזייף מכתב מן הסולטאן אשר סייע לו להיכנס לעיר). אחרי שכבש את טירת קרויה הוא התנער מנאמנותו ל[[מוחמד|נביא מוחמד]] ולסולטאן הטורקי, והכריז כי הוא נוקם בשם משפחתו ועמו. על התורן תלה דגל, שיהפוך אחר-כך ל[[דגל אלבניה]] ועל פי הדיווחים קרא: "זה לא היה אני שהביא לכם את החופש, מצאתי אותו פה, בינכם". סקנדרבג יצר ברית עם לאומן אלבני אחר, גיירגי אריאניטה (Gjergj Arianit Komneni), ונישא לביתו, ארדרוניקה (Marina Donika Arianiti). משלב זה ואילך לחם בראש כח לא גדול (כ-20,000 לוחמים) נגד העות'מאנים, כשהוא משתמש בעיקר בשיטות [[גרילה]].
ב-[[1457]] פלש צבא עות'מאני של כ-90,000 איש לאלבניה, על מנת לחסל את ההתנגדות האלבנית
▲סקנדרבג לא נטל חלק עם כוחותיו ב[[קרב קוסובו (1448)|קרב קוסובו]] ב-[[1448]]. הוא יצא למסע על מנת להצטרף לכוחותיו של ה[[מדיארים|הונגרי]] [[יאנוש הוניאדי]], אך דן השני מו[[ולאכיה]] ו[[ג'וראג' ברנקוביץ']] שליט [[סרביה]] מנעו זאת ממנו. ברנקוביץ' טען כי בעוד שהוא הסכים לסיע לסקנדרבג נגד ונציה, הוא לא יסייע לו במאבקים נגד העות'מאנים. במקביל לקרב קוסובו, מחמט השני פלש לאלבניה וניטרל את סקנדרבג.
ב-[[1462]] הצליח סקנדרבג לפעול
▲ב-[[1457]] פלש צבא עות'מאני של כ-90,000 איש לאלבניה, על מנת לחסל את ההתנגדות האלבנית אחת ולתמיד. בין מפקדי כוח זה היו האמזה קסטריוטי, אחיינו של סקנדרבג; אך בספטמבר אותה שנה הצליח סקנדרבג להביס את העות'מאנים פעם נוספת.
בשנת [[1466]] תקף הסולטאן [[מהמט השני]] את אלבניה
▲ב-[[1462]] הצליח סקנדרבג לפעול כנגד אצילים מ[[בית אנז'ו]] ובני בריתם שניסו לערער את יציבות שלטונו של מלך [[ממלכת נאפולי|נאפולי]] [[פרנדיננדו הראשון, מלך נאפולי|פרדיננדו הראשון]]. מלך נאפולי העניק לו בתמורה את התואר "הדוכס מסן-פייטרו". עם שובו לאלבניה, נתקל סקנדרבג שנית ב[[בלבאן באדרה]], שר הצבא העות'מאני ששבה רבים מקציניו הבכירים.
▲בשנת [[1466]] תקף הסולטאן [[מהמט השני]] את אלבניה ו[[המצור השני על קרויה|הטיל]] [[מצור]] על קרויה. על העיר הגנו 4,400 לוחמים, בראשות הנסיף טנוש טופיה. לאחר מספר חודשי מצור, הבין מהמט השני, כמו מוראט השני, כי כיבוש קרויה בכוח אינו אפשרי. הוא שב לקונסטנטינופול והותיר אחריו כוח של 40,000 איש תחת פיקודו של בלבאן פאשא. העות'מאנים בנו טירה במרכז אלבניה, [[אלבאסאן]], על מנת לסייע למצור. [[דורס]] הייתה אמורה להיות מטרתם הבאה של העות'מאנים, כגשר לקראת פלישה לחצי האי האפניני ("המגף האיטלקי"). סקנדרבג ניסה בחורף לגייס תמיכה בנאפולי וברומא, ללא הצלחה. חרף זאת, עם שובו תקפו כוחותיו בקרויה והמצור הוסר. מפקד הכוח העות'מאני, [[בלבאן באדרה]], נהרג מפגיעת [[ארקבוס]]. הכישלון הצבאי דחף את מהמט השני למתקפה נוספת, ב-[[1467]]. ההרס במתקפות אלה היה קשה, וגם אם העות'מאנים לא הצליחו לכבוש את קרויה, הם הצליחו לגרום לנזק כבד ולבידודם של האלבנים. ב-1478 הצליחו העות'מאנים לכבוש את קרויה, וב-1479 יצא כוח בראשותו של הסולטאן בעצמו לכיבוש שקודרה. המרד האלבני חוסל.
[[קטגוריה:אנשי צבא אלבנים]]
| |||