התפתחות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
{{ארגז חול פרטי}}
Odmintam (שיחה | תרומות)
שורה 61:
 
==קווי מתאר לגורמים משותפים לתורת התפתחות כללית==
מי שהתחיל לפתח רעיון שיכול להצביע על 'הכוח' או המניע העומד ביסוד כל התהליכים ההתפתחותיים, הוא הפיזיולוג הצרפתי [[קלוד ברנאר]] (1813-1878). בזמנו הוא היה מוכר וידוע מאוד ונחשב למי שהניח את יסודות המחקר הפיזיולוגי המודרני. ברנארד טבע את מושג 'הסביבה הפנימית' ((milieu interior, שמתאר את האורגניזם כ'מערך מיוחד של גורמים פיזיקו-כימיים שבו – ובו בלבד – מקוימות הפונקציות של המכניזמים החלקיים, ושהוא יציב במידה מרובה בפני השפעתם של גורמי חוץ ואינו משתנה מחמת שינוייהם {{הערה|Bernard, C. (1999), Experimental Medicine, Transaction Publishers, New Brunswic, P. 59.}}. במילים אחרות, האורגניזם הוא מערכת, המורכבת מכמה וכמה תת-מערכות, שפעולתן ההדדית מווסתת ושומרת על קביעות [[הסביבה הפנימית]] מפני שינויים שמקורם מחוצה לו: לחץ-הדם, רמת הטמפרטורה של הגוף, ריכוז נתון של סוכר בדם ועוד משתנים רבים אחרים, מווסתים ונשמרים בטווח קבוע, על-מנת שהאורגניזם בכללו יוכל להמשיך ולהתקיים בתנאי-סביבה משתנים. המונח עצמו - 'סביבה פנימית' - לא נקלט ואת התופעה שאותה הוא מתאר נהוג לכנות, בעקבות העבודה של ואלטר קאנון, 'המאוסטאזיסהומאוסטאזה'. ברנארד ייחס ל'סביבה הפנימית' תכונה נוספת, שאינה נכללת בדיונים הנוגעים להומיאוסטאזיס: הוא טען ש'בכל יצור חי יש סוג של כוח פנימי המנהל את בטויי החיים באופן שהוא יותר ויותר בלתי-תלוי בהשפעות קוסמיות כלליות. אי-תלות זאת היא פרופורציונית לגובה המיקום בסקאלה של האורגאניזמים' (עמ' 59). משמעות פסקה זו ברורה: הכוח הדוחף את הקו ההתפתחותי באבולוציה הוא חתירת לאוטונומיה מרבית ביחס לסביבה. מנקודת-מוצא שונה לגמרי מזו של דרווין, מגיע ברנארד למסקנה דומה לזו של הראשון: התהליך האבולוציוני הוא פרוגרסיבי, אלא שהכוח הדוחף לפרוגרסיביות הוא שאיפה לאי-תלות או אוטונומיה (ולא הסתגלות, כמו אצל דרווין).
 
ברנארד לא פיתח את רעיון האוטונומיה של הסביבה הפנימית לכדי תאוריה שיטתית ומקיפה, ומהערותיו בנושא לא תמיד אפשר לרדת לסוף דעתו. עם זאת, אין קושי להביא דוגמאות רבות ליכולת 'הסביבה הפנימית' להשיג לעצמה יותר אוטונומיה ביחס לסביבה החיצונית. למשל, היכולת לווסת את חום הגוף מייצרת סוג של קביעות ביחס לשינויי הטמפרטורה בסביבה החיצונית. ניתן להעריך את אוטונומיה של האורגניזם, בדרגות התפתחות שונות, על פי פרמטרים רבים אחרים: תנועתיות, גודל פיזי, מגוון סוגי המזון שאפשר להשיג מהסביבה הקרובה, מובחנות, דיוק ורגישות של החושים השונים ועוד. הכושר שהתברר גם כמשמעותי ביותר להתפתחות וגם כבעל האפשרויות הרבות ביותר הוא היכולת ללמוד או האינטליגנציה של היצור. אינטליגנציה משמעה יכולת לפעול בסביבה תוך אפשרות ללמוד מההתנסויות ובאופן כזה לשפר באופן מתמיד את דרגות החופש בהתנהלות היצור בסביבתו. האינטליגנציה היא למעשה הרחבה גם של יכולות הסביבה הפנימית (דרגות חופש לשקול אפשרויות שונות) וגם של ההסתגלות (התמודדות עם נסיבות משתנות).
שורה 69:
רעיון הסביבה הפנימית מציע מענה עקרוני למרבית הקשיים שהועלו כאן ביחס לאפשרות ליצור תורת התפתחות כללית. הכוח המניע של תהליך התפתחותי הוא פנימי: הגדלת דרגות החופש של הישות לאזן את עצמה ולפעול בעולם. הפרמטרים להערכת התהליך מובנים בתהליך עצמו: היבטים של הקיום שבהם הושגו יותר דרגות חופש, באילה מהם לא חל שינוי ובאילה מהם אפשר לזהות אפילו צמצום בדרגות החופש. התכליתיות והמטרה של התהליך מובנית בתוכו - השגת יותר דרגות חופש. עם זאת אין לומר, שהאפשרות להשיג יותר דרגות חופש והדרגה שאליה תגיע הישות בהתפתחותה מובנות בה מראש.
 
אין כיום מחקר שיטתי, הבוחן את רעיון ה'סביבה הפנימית' והדחף שלה להשיג לעצמה יותר דרגות חופש. לכן קשה להעריך, עד כמה תובנה זו יכולה לעמוד בבסיס ההסבר לתהליכים התפתחותיים מתחומים שונים. עם זאת נראה שהמאמץ להשיג יותר אוטונומיה, פחות תלות ויותר חופש פעולה ביחס לסביבה נראה נכון ותואם את האינטואיציות העמוקות ביותר שלנו. זהו מניע הפועל בכל ישות פוליטית-מדינית, עסק כלכלי, רעיון אידאולוגי-חברתי, חזון אמוני-דתי ועוד. נדרשים מחקרים מקיפים ושיטתיים כדי להעמיק, לבסס או לשלול את האינטואיציה הראשונית.
 
==קשיים מתודולוגיים==