עדי אופיר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
←ביוגרפיה: תיקון שגיאת כתיב וקישור לערך הומניזם |
||
שורה 8:
ב-[[1991]] ייסד עם קבוצה של אינטלקטואלים את כתב העת [[תיאוריה וביקורת]]. אופיר כיהן כעורך כתב העת מרגע הקמתו ועד שנת 2000, אז החליפו [[יהודה שנהב]].
אחד מפרסומיו הבולטים, שמהווה מסמך מרכזי בהגדרת העמדה הפוסטמודרנית, הוא '''פוסטמודרניזם: עמדה פילוסופית''', חלקו המצוטט של המאמר הוא סעיף 3 - [[תשעה עקרונות של עמדה פוסט מודרנית]], בו מסביר אופיר מדוע בבסיס עמדת הפוסטמודרניזם יש להביא את שלילת
תחומי העניין העיקריים של אופיר הם פילוסופיה קונטיננטלית מודרנית ובת זמננו, [[אתיקה]], [[פילוסופיה פוליטית]] ו[[תאוריה ביקורתית]]. הוא כתב על הוגים בולטים במאה העשרים כ[[מישל פוקו]], [[ז'אן פרנסואה ליוטר]], [[חנה ארנדט]], [[עמנואל לווינס]] ו[[ג'ורג'יו אגמבן]], וכן על היבטים שונים של תרבות וחברה בישראל. בספרו '''לשון לרע''' הוא הציג קווי מתאר ל"אונטולוגיה מוסרית" המבוססת על הבנת ייצורן והפצתן בחברה של "רעות" (אובדן, נזקים, פגיעות, [[סבל]] וסיכונים) ומציע פרשנות חדשה למושגי ה[[רוע]] והעוול. ספרו '''עבודת ההווה''' הוא אסופת קריאות דה-קונסטרוקטיביות של טקסטים ואירועים שהותירו את רישומם על התרבות הישראלית בת זמננו. ב-2002 פרסם יחד עם בת זוגו [[אריאלה אזולאי]] את '''ימים רעים''' – אסופת מאמרי ביקורת על המצב הפוליטי בישראל כיום. בשנת [[2008]] הוציא עימה את הספר '''משטר זה שאינו אחד – כיבוש ודמוקרטיה בין הים לנהר''' העוסק בבחינה מחודשת של מבנה המשטר בישראל.
| |||