דן עומר – הבדלי גרסאות

'''דן עומר''' ([[23 בפברואר]] [[1940]] - [[23 באוגוסט]] [[1984]]) היה [[סופר]] עברי, [[משורר]], [[מו"ל]], [[מתרגם]], [[מבקר אמנות|מבקר]] ו[[עורך]].

עומר נולד ב[[רמת גן]], ב-23 בפברואר 1940, בשם דן מרני. עומר היה בנו של אוסקר מרני, פקיד בכיר בעירייתב[[עיריית ירושלים]]. בין מוסדות החינוך שבהם למד, היה גן ילדים חרדי ובית ספר דתי, [[בית החינוך לילדי עובדים]] ובית הספר החקלאי [[מקוה ישראל]]. עומר חדל ללמוד בגיל צעיר, לא השלים לימודי בית ספר תיכון, ולא רכש השכלה אקדמית. הוא היה [[אוטודידקט]] גמור.

כשהיה דן מרני בן 16, הוא שינה את שמושם משפחתו ל"עומר", ויצא לחוות [[כרי דשא]] שליד הכנרת, שם למד בוקרות.

בשנת 1961 שב דן עומר לירושלים ופתח לזמן קצר חנות ספרים, ממול לקפה "טעמון". הנסיון נכשל, והחנות נסגרה. הוא ניהל חיי בוהמה פרועים, וקנה לו שם של יוזם קטטות. בין השאר התגרה ב[[חבר כנסתהכנסת|חברי הכנסת]], בבניין הסמוך, שבו שכנה באותה עת, והסתבך לא פעם עם [[משמר הכנסת]]. ביכורי כתיבתו, בעיקר שירים, לא צלחו, והוא לא פרץ אל ציבור הקוראים בארץ.

עומר אימץ לעצמו את גינוני משוררי [[דור הביט]] האמריקאי. הוא כתב את יצירותיו ברוח יצירותיהם, תרגם את ספריהם, והיה [[אפיגוניות|אפיגון]] נלהב של בשורת סופרי הביט בישראל. ספרו הפורנוגרפי והמתגרה "בדרך" (1966), שכתב בעקבות הספר "בדרכים", של [[ג'ק קרואק]], גרם לשערורייה רבתי בעולם המו"לות והמוסר בארץ. ה[[צנזורה]] תבעה את המחבר על פרסום דברי תועבה בניגוד לחוק, ועומר נדון למאסרל[[מאסר על תנאי]] ולקנס כספיול[[קנס]]. העניין הגיע להכרעת [[בית המשפט העליון]] בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים<ref>ע"פ 495/69 '''דן עומר נ. מדינת ישראל''', פ"ד כד (1) 408{{ש}}{{מעריב|יוסף צוריאל|ביהמ"ש העליון: ספרו של עומר עיסוק מגעיל ממש בענייני מין|1970/04/14|00700}}</ref>, שדן בערעורו של עומר על הרשעתו בעבירה של "פרסום תועבה" לפי סעיף 179 לפקודת החוק הפלילי, שחלה אז. על אף שבית המשפט העליון הניח כי מטרתו של עומר הייתה "להשתמש בדברי הניבול בתור אמצעי במלחמתו נגד תופעות חברתיות הנראות שליליות בעיניו..... כדי לזעזע ולהדהים את הקורא, שיתעורר מתרדמתו", קבע בית המשפט כי אין להשתמש לכך בכל האמצעים, וכי פרסום חומר תועבה אינו חדל מלהיות כזה אף אם המניע לכך היה כשר. פסיקה זו נחשבת כיום למיושנת, ויש להניח כי פרסום ספרו של עומר כיום היה זוכה להגנת בית המשפט, אם העניין היה מגיע להגשת כתב אישום.

*עוד על פרשת ספרו ה[[פורנוגרפיה|פורנוגרפי]], "בדרך", 1966, שנפסל על ידי הצנזורה, על אכיפת המוסר והמשפט, ראו בספרה של [[ניצה בן-ארי]], '''דיכוי הארוטיקה - צנזורה וצנזורה עצמית בספרות העברית''', הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2006, עמודים 56-49.