פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 5 שנים
מ
'''חופש החוזים''' הוא אחד העקרונות הבסיסיים ב[[דיני חוזים]] ופיו לכל אדם ולכל התאגדות נתון החופש להתקשר ב[[חוזה]] עם מי שייבחר, ללא התערבות של הרשויות בתוכן החוזה. חופש החוזים נמצא בבסיסן של אסכולת [[לסה פר]] ו[[כלכלת שוק]]. חופש החוזים עשוי להיות מוצדק הן על ידי תפיסות אינדיבידואליסטיות (מטעמים של אוטונומיית הרצון החופשי) והן על ידי תפיסות כלכליות המקנות משנה תוקף לרצונם החופשי של הצדדים (מטעמים של השאת רווחת הפרטים המתקשרים והרווחה המצרפית).
 
==היסטוריה==
המשפטן וההיסטוריון הבריטי [[הנרי ג'יימס סמנר מיין]] הציג בשנת [[1861]], בספרו "Ancient Law", את הרעיון של מעבר החברה ממעמד לחוזה, כלומר ממצב שבו גורלו של אדם נקבע בהתאם ל[[מעמד חברתי|מעמד]] שלתוכו נולד, למצב שבו בני האדם חופשיים ו[[שוויון|שווים]] זה לזה. [[ליברטריאניזם]] מודרני, כדוגמת זה שמקודם על ידי [[רוברט נוזיק]], רואה בחופש החוזים מימוש של זכותו של היחיד לעצב את חייו בהתאם לרצונו.
 
[[פסק דין לוכנר נגד ניו יורק]],{{הערה|1=[http://www.humanrights.cet.ac.il/FileViewer.aspx?nFileID=10065 פסק דין לוכנר], באתר [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]}} שניתן בשנת [[1905]], הוא ציון דרך בתולדות חופש החוזים ב[[ארצות הברית]]. בפסק דין זה נקבע שחוק המגביל את מספר שעות העבודה השבועיות (ובכך פוגע בחופש החוזים שבין המעביד לעובדיו) מנוגד לחלק 1 של [[התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית]].
 
בשלהי [[המאה ה-19]] נחשב ב[[אנגליה]] חופש החוזים כמרכיב חשוב של מדיניות ציבורית. מאוחר יותר, במהלך [[המאה ה-20]] השתנתה הגישה, ו[[לורד דנינג]] השווה את חופש החוזים לדיכוי החלש.
 
==בישראל==