הבדלים בין גרסאות בדף "הטריומווירט הראשון"

מ
אין תקציר עריכה
מ (סקריפט החלפות (הייתה, ניצחו, פורייה, להיבחר, כישלון))
מ
{{הפניה לערך מורחב|מרקוס ליקיניוס קראסוס}}
 
'''מרקוס ליקיניוס קראסוס''' (בלטינית: Marcus Licinius Crassus), היה המבוגר מבין השלושה. הוא צבר הון עצום בעת מלחמות האזרחים של סולה ונהג לממן פוליטיקאים שונים כצורת השקעה פוליטית, אפילו ללא רווח מידי. כך למשל תמך כספית בקיסר ואף ערב לחובותיו. בגלל בצע אישי וקשריו עם הפובליקניםה[[פובליקנים]] (גובי מסים) תמך קראסוס באמצע שנות ה-60 בהפיכת מצרים לפרובינקיה רומית וכן תמך בהענקת [[אזרחות רומית]] לתושבי [[גאליה קיסאלפינה]]. כל אחת מההחלטות האלה הייתה צפויה להביא לו תועלת רבה - בין אם כלכלית ובין אם פוליטית. אם תושביה גאליה קיסאלפינה היו מקבלים אזרחות, היו חייבים לו וכך היה זוכה בכוח פוליטי רב.
 
קראסוס תמך לא רק בפוליטיקאים, אלא גם באנשי עסקים פרטיים. כך למשל תמך ב[[פובליקנים]]בפובליקנים שנשלחו לפרובנקיות המזרחיות אחרי סיום מלחמות מיטרידטס. אלה קיוו להתעשר, אך מצאו ארץ מדולדלת שחרבה במלחמות הרבות והתקשו לעמוד בתשלומים לאוצר הרומי. קראסוס ניסה לסייע להם בסנאט, אך נתקל בהתנגדות.
 
קראסוס אהב לעמוד מאחורי הקלעים וחיפש לעצמו שותף זוטר נאמן שהיה יכול לקדם את ענייניו השונים. קיסר היה פוליטיקאי רעב ונמרץ שהיה בתחילת הקריירה הפוליטית שלו ולכן היה מועמד טוב מבחינתו של קראסוס. קראסוס אכן תמך בו במערכות בחירות קודמות וכעת הסכים להדק את שיתוף הפעולה ביניהם.
קיסר היה הצד החלש בתחילת השותפות הזאת.{{הערה|G. R. Stanton and B. A. Marshall p. 209}} הוא זה שגם הרוויח את מירב ההון הפוליטי כתוצאה מכך. פומפיוס זכה כבר לשלושה טריומפים (אפילו אחד היה אירוע נדיר) וכיהן כבר כקונסול. גם קראסוס כיהן כקונסול והיה יכול בנקל לתמוך במועמד אחר. קיסר לעומתם הצליח בקושי רב להיבחר רק לכוהנת הפראיטור, והיה זקוק מאוד לשותפים חזקים שהיו יכולים לתמוך בו, במיוחד נוכח מצבו הכלכלי הקשה (מסעי בחירות היו עסק יקר מאוד ובמיוחד חלוקת השוחד לבוחרים). לא מפתיע אם כך שדווקא קיסר יזם את הפניה לשני שותפיו הבכירים ודאג להשכין שלום ביניהם.{{הערה|דעה זו מקובלת מאוד ראו לדוגמה: M. Gelzer, pp 68-9}} יחד עם זאת, שני שותפיו הבכירים היו זקוקים לפוליטיקאי נמרץ שיכול היה לעשות את העבודה, במיוחד נוכח כישלון מועמדיהם הקודמים שכשלו בכך לחלוטין. מצד שני היו צריכים פוליטיקאי שניתן לשלוט בו ולא יקום עליהם. מבחינתם יוליוס קיסר היה בדיוק כזה. בסופו של דבר, התברר כי טעו ויוליוס קיסר היה זה שהפיק את מרב ההון הפוליטי מהברית, כשהוא משתמש בה לקידום מטרותיו הפוליטיות.
 
למרות השאיפות הפוליטיות של חבריה, ברית לא טבעית זו באה לעולם לא כל כך בגלל הדמיון בין חבריה, אלא יותר בגלל ההתנגדות העיקשת של האופטימאטים העיקשים שביקשו ליישם את רצונם בכל מחיר.{{הערה|David Shotter, p 63}} אלמלא ההתנגדות העיקשת של האופטימטים לכל פוליטיקאי שאיננו בשר מבשרם, סביר שהברית לא הייתה נוצרת מלכתחילה. כל אחד מחברי הטריאומווירט נתקל בהתנגדות עזה מצד האופטימאטים ולא היה מסוגל להתגבר עליהם לבד, למרות עוצמתו הפוליטית הרבה. מבחינה זו הייתה זו ברית הדחויים בפוליטיקה הרומית ששילבו כוחות כדי להתגבר על ההתנגדות העיקשת של האופטימאטים.
 
[[סווטוניוס]] כותב כי כוחו של הטריאומווירט היה כה גדול עד ששום דבר לא היה נעשה ברפובליקה ללא הסכמתם{{הערה|סווטוניוס, [[חיי שנים-עשר הקיסרים]], קיסר, 19.2 [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Suetonius/12Caesars/Julius*.html קישור לגרסה דיגיטלית]}} אך זאת הגזמה כפי שניתן לראות מתוצאות הבחירות של שנת 56 שבה נבחרו שני קונסולים ([[לוקיוס מארקיוס פיליפוס (קונסול 56 לפנה"ס)|לוקיוס מארקיוס פיליפוס]] ו[[גנאיוס קורנליוס לנטולוס מרקלינוס]]) שהיו עוינים לטריאומווירט.