איסור הלנת המת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים |
|||
שורה 5:
{{ציטוט|תוכן=וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת, וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי, וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.}}
אף שלפי [[רש"י]] המצווה
==טעם המצווה==
==פרטי האיסור==
שורה 14:
==שמירת האיסור==
בשנת [[1772]], הדוכס של מחוז [[מקלנבורג-שוורין]] הוציא הוראה, לפיה אסור לקבור אף אדם עד שיעברו שלושה ימים
כיום מקובל לדחות את ה[[קבורה (יהדות)|קבורה]] ביום או יותר, על מנת לאפשר השתתפות ציבור בהלוויה, או לאפשר את השתתפותם של קרובים שנמצאים במקומות רחוקים. אולם ב[[ירושלים]] נהוג לקבור כל מת ביום מותו, אף בשעות מאוחרות בלילה, ולא לדחות את קבורת הנפטרים מעבר ליום מותם. אולם לעתים כן דוחים את הלוויתם של אישים חשובים גם בירושלים, כדוגמת הלוויתם של [[רב]]נים מפורסמים, על מנת לאפשר הלוויה מכובדת ורבת משתתפים. מנהג זה הוא אחד מ[[ירושלים בהלכה|המנהגים המיוחדים לירושלים]], ומקורו בהלכה מיוחדת שתוקפה ככל הנראה הוא ל[[העיר העתיקה|ירושלים שבין החומות]].
|