קמילו בנסו די קאבור – הבדלי גרסאות

בתחילת [[1854]] פרצה [[מלחמת קרים]], בה לחמו [[בריטניה]], [[צרפת]] ו[[האימפריה העות'מאנית]] מול [[האימפריה הרוסית]]. כוחות בריטניה וצרפת רצו כי פיימונטה תכנס למלחמה במטרהכדי להפחית את מספר החיילים הפיימונטים הלוחמים באיטליה נגד האוסטרים, ובכך לאפשר ל[[אוסטריה]] להצטרף גם היא. קאבור הסכים, וב-[[10 בינואר]] [[1855]] החלו הפיימונטים ללחום לצד הבריטים והצרפתים. הצטרפותם למלחמה הייתה מאוחרת מכדי לגרום לשינוי ממשי מבחינה צבאית, אך בהמשך תתברר כמהלך פוליטי מועיל: 18,000 החיילים ששלחה פיימונטה היקנו לה מקום בוועידת השלום בפריז, שם התלונן קאבור על מצבם של מחוזות איטליה האחרים.

בינואר 1858 ביצעניסה פליצ'ה אורסיני ניסיון [[התנקשות|להתנקש]] כושלבחיי ב[[נפוליאון השלישי]]. באופן אירוני, פתח ניסיון ההתנקשות ערוץ תקשורת דיפלומטי בין צרפת ואיטליהופיימונטה. בזמן שישב בבית הסוהר וחיכה למשפטו, כתב אורסיני [[מכתב פומבי]] לקיסר הצרפתי שהסתיים במילים "זכור זאת, כל עוד איטליה לא עצמאית, שלום אירופה והוד מלכותך אינו אלא חלום ריק... שחרר את ארצי לחופשי, וברכתם של עשרים וחמישה מיליון איש תלווה אותך בכל מקום ולעולמי עד". בסופו של דבר, [[הוצאה להורג|הוצא אורסיני להורג]], אך נפוליאון השלישי החל לבחון אפשרות של פעולה משותפת עם פיימונטה נגד אוסטריה. ביולי 1858 נפגשו קאבור ונפוליאון ב[[פלומביאר לה בן]] (Plombières-les-Bains) שב[[מחוזות צרפת|מחוז]] [[ווז' (מחוז)|ווז']] וסיכמו שפיימונטה תתקיף את דוכסות מודנה, תאלץ את אוסטריה להתערב ולצאת למלחמה, ואז יבוא צבא צרפת לסייע לפיימונטה. באי רצון, הסכים קאבור שבתמורה יעברו [[סבויה]] ו[[ניס]] לצרפת.