תקנות שו"ם – הבדלי גרסאות

מלבד העתקה של תקנות טרוייש, טיפלו במגנצא ביסודיות בעניינים ש[[בין אדם לחברו]]. כהקדמה לתקנות אלו ציינו המתקנים את המצב העגום השורר בקהילות:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=צץ המטה ופרח הזדון, {{ש}}והחמס קם למטה הרשע, {{ש}}ואין נושע, {{ש}}וכבר אין עין השע, {{ש}}וקול שוועת אומללים בת עמנו עלתה באזנינו.|מקור=שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, תשובה תתרכ"ב}}

 

סוגיית הקשרים הפסולים עם השלטונות באה לביטוי נוסף בתקנות מגנצא. כדי למנוע מהגויים להתערב בחיי הקהילה, נקבע, כי אם יתמנה אדם לתפקיד בבית הכנסת, כגון [[שליח ציבור|חזן]], [[גבאי]] או [[גלילה|גולל]] [[ספר תורה|התורה]], על פי מינוי השלטונות, יהיה אותו אדם בנידוי, בשמתא ובחרם. הוועידה שאפה למצב שבו אף קשרים לגיטימיים עם השלטונות לא ישפיעו על ענייני הציבור. מסיבה זו נקבע, כי אין לפטור אדם ממס עקב קרבתו לשלטונות.

תקנות נוספות עסקו בענייני ממונות. נקבע, כי אין לתת [[הלוואה בריבית|הלוואות]] אלא באופן של [[היתר עסקה|עיסקא]], כלומר שדמי ההלוואה יחשבו כהשקעה משותפת, וסיכויי הרווח וההפסד יתחלקו בין המלווה והלווה. תקנה זו נועדה למנוע בעיות הלכתיות של ריבית, כמו גם טענות ומענות שונות. עוד נקבע כי יש לנהוג ביושר בכל ענייני הממון, ו"לא יעשה שקרנות ולא 'גילוח מעות'". שיוף [[מטבע זהב|מטבעות זהב]] על מנת להתיך את הזהב שנגזל מהמטבעות היה תופעה נפוצה בתקופות ההן{{הערה|ראו בערך [[מטבע]], כי כדי למנוע רמאויות מסוג זה, החלו יצרני המטבעות לטבוע חריצים בשולי המטבע, על מנת שכל שיוף יהיה ניתן להבחנה מיידית.}}, וחכמי שו"ם ראו בה רמאות, [[גזל]], [[חילול השם]] וסכנת נפשות (בשנת [[1278]] נחשדו יהודים ב[[אנגליה]] באשמה זו, ו-269 מהם הומתו ב[[תלייה]]).

 

 

תקנה חשובה נוספת בתחום שבין אדם לחברו, אסרה על אדם לכנות את חברו בשם "[[ממזר]]" או [[פסול חיתון|פסול נישואין]] אחר{{הערה|שם=המקורות}}.