אנטוניו רמליו איאנש – הבדלי גרסאות

כשפרצה [[מהפכת הציפורנים]] הפורטוגלית ב-[[1974]], כנגד הדיקטטורה של [[מרסלו קייטנו]], יורשו של [[אנטוניו דה אוליביירה סלזר]], היה ב[[אנגולה]] כחלק מהצבא הקולוניאלי שם. הוא חזר ל[[ליסבון]], השתתף במהפכה ובעקבות הצלחתה מונה על ידי ראשי הכת הצבאית לנשיא ה-RTP (הטלוויזיה הציבורית הפורטוגזית), בלי שעזב אתלפרוש הצבאמהצבא.

הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בפורטוגל נערכו באפריל 1975, לאסיפה שתכונן את חוקתה החדשה של המדינה. המפלגה הקומוניסטית הפורטוגלית (PCP) קיבלה בהן כ-13% בלבד מהקולות. בנובמבר [[1975]], כשנה וחצי לאחר "מהפכת הציפורנים" וכחצי שנה לאחר הבחירות הדמוקרטיות הראשונות הללו, ניסה הפלג הקומוניסטי של הכת הצבאית, להשתלט על המדינה ולעצור את תהליך הדמוקרטיזציה. רמאלחו אינס עמד בראש הפלג הפרו דמוקרטי של הכת הצבאית, שהיה יותר סוציאל דמוקרטי באופיו. הוא ניצח בעימות כנגד הקומוניסטים וקיבע בכך את הכיוון הדמוקרטי והפרו מערבי של פורטוגל, לעשורים שלאחר מכן.

ביוני [[1976]], כחצי שנה לאחר דיכוי ניסיון ההפיכה הקומוניסטי נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות לנשיאות פורטוגל, על פי חוקתה החדשה. בבחירות אלה ניצח רמאלחו אינס ברוב מוחץ של כ-62% מהקולות, משום שנתמך על ידי מרבית הכוחות הדמוקרטיים במדינה, מימין למפלגה הקומוניסטית. שלושת המתחרים האחרים, נציגי המפלגה הקומוניסטית עצמה והפלגכמו גם הפלג השמאלי רדיקלי בכת הצבאית, זכוהתחלקו בשאר הקולות, כשזכו כל אחד בכ-14% מהקולות ופחות.

רמאלחו אינס כיהן עד פברואר 1986 כנשיא פורטוגל, נציג השמאל הדמוקרטי. לאחר נשיאותו, הוא עמד בראש מפלגת החידוש הדמוקרטי, והתפטר ממנה בשנת [[1987]]. לאחר מכן הוא הפך להיות חבר במועצת המדינה.