פאנצר סימן 1 – הבדלי גרסאות

לאחר תבוסת [[גרמניה]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]] חיפשו קצינים גרמניים בכירים את הסיבות למחדל. המסקנה העיקרית הייתה שגרמניה לא מסוגלת לעמוד במלחמה ממושכת נגד אויבותיה המערביות. גרמניה הייתה זקוקה לשיטת לחימה חדשה, שתאפשר לה להכניע את אויבותיה במהירות. לתמונה נכנסו מספר קצינים גרמניים, שבראשם [[היינץ גודריאן]], שהתבססו על תאוריות מלחמה ממוכנת שהגו תאורטיקנים [[צרפת]]יים ו[[בריטניה|בריטים]]. הגרמנים בנו תורת לחימה שנקראה בפיהם בליצקריג ([[מלחמת בזק]]). השיטה הייתה מבוססת על שימוש מסיבי ומרוכז בטנקים וחי"ר ממוכן, חדירה מהירה ועמוקה אל מעבר לקווי האויב, השתלטות על נקודות מפתח והכרעת המערכה במהירות. כשבידיה תורת לחימה זו, החלה גרמניה לבנות את כוחותיה. הגרמנים נזקקו לטנקים, והחלו לפתח אותם בסודיות בשיתוף עם [[ברית המועצות]]. עם עליית [[היטלר]] לשלטון וההתנערות [[הסכם ורסאי|מהסכמי וורסאי]] (שאסרו על גרמניה להחזיק כח טנקים) החל ייצור טנקים חשאי בגרמניה. ב-[[1933]] החל פיתוחו של ה'''פאנצר סימן 1'''. ה[[טנק]] נועד לאמן את הכוחות הגרמניים עד לבניית כח של טנקים ראויים יותר.