פאנצר סימן 1
פאנצר סימן 1, או בשמו המלא פאנצרקאמפוואגן 1, היה הטנק הראשון שיוצר בייצור המוני בגרמניה הנאצית. אף שתוכנן כטנק אימונים, אי יכולתה של התעשייה הגרמנית לספק דגמים מתקדמים יותר הובילה להשתתפותו במערכות בין השנים 1939 ל-1941. בין היתר לקחו טנקי פאנצר 1 חלק במלחמת האזרחים בספרד, בפלישה לפולין, במערכה על צרפת, במערכה על נורווגיה ובפלישה לברית המועצות.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
משפחת כלי רכב קרביים  |
| מדינה מייצרת |
 גרמניה הנאצית |
| יצרן |
הנשל, משפחת קרופ, ריינמטאל, דיימלר בנץ |
| שנת ייצור | 1934 |
| תקופת השימוש |
1934–1945 (כ־11 שנים) |
| דגם קודם | אין |
| דגם עוקב | פאנצר סימן 2 |
| מערכה מרכזית | מלחמת האזרחים בספרד |
| יחידות שיוצרו |
1,493 |
| מידע טכני | |
| אורך | 4.45 מטרים |
| רוחב | 2.1 מטרים |
| גובה | 1.72 מטרים |
| משקל | 6 טון |
| מהירות | 40 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 155 ק"מ על כבישים. |
| מנוע | בנזין, 100 כ"ס. |
| שריון | 13-7 מילימטר. |
| צוות | 2 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | שני מקלעים 7.92 מ"מ מסוג MG34 |
| חימוש משני | תלוי בדגם, בדרך כלל אין |
  | |
רקע
עריכה
לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, חיפשו קצינים גרמניים בכירים את הסיבות למחדל. המסקנה העיקרית הייתה שגרמניה לא מסוגלת לעמוד במלחמה ממושכת נגד אויבותיה המערביות. גרמניה הייתה זקוקה לשיטת לחימה חדשה, שתאפשר לה להכניע את אויבותיה במהירות. לתמונה נכנסו מספר קצינים גרמניים, שבראשם היינץ גודריאן, שהתבססו על תאוריות מלחמה ממוכנת שהגו תאורטיקנים צרפתיים ובריטים. הגרמנים בנו תורת לחימה שנקראה בפיהם בליצקריג (מלחמת בזק). השיטה הייתה מבוססת על שימוש מסיבי ומרוכז בטנקים וחי"ר ממוכן, חדירה מהירה ועמוקה אל מעבר לקווי האויב, השתלטות על נקודות מפתח והכרעת המערכה במהירות. כשבידיה תורת לחימה זו, החלה גרמניה לבנות את כוחותיה.
הנסיבות שנכפו על גרמניה בשנות ה-20, כתוצאה מחוזה ורסאי שנחתם בתום מלחמת העולם הראשונה ואסר עליה להחזיק ולייצר טנקים, הוליכו לשיתוף פעולה חשאי בין ממשלות גרמניה וברית המועצות בתחום הצבאי. ב-1928, הוקם ליד קאזאן על גדות הוולגה מרכז אימון סודי משותף, אשר יועד לאמן קצינים משני הצבאות במבצעי טנקים ולנסות דגמי טנקים שונים. מספר דגמי אב-טיפוס של טנקים גרמנים הובאו לשם מפורקים והורכבו מחדש. אמנם, אף אחד מהטנקים שנוסו בקאזאן לא היו מוצלחים דיים ולא עברו לשלב הייצור, אך הם סייעו רבות לתכנון הטכני והטקטי לשנים הבאות.
עם עליית היטלר לשלטון וההתנערות מחוזה ורסאי החל ייצור טנקים חשאי בגרמניה. ב-1933 החל פיתוחו של הפאנצר סימן 1. הטנק נועד לאמן את הכוחות הגרמניים עד לבניית כח של טנקים ראויים יותר.
פאנצר סימן 1
עריכה
הטנק, שנכנס לשירות באפריל 1934, התבסס בחלקו על טנקים בריטיים קלים (שנרכשו על ידי הרוסים, ולכן היו נגישים לגרמנים, ששיתפו פעולה עם האחרונים), והיה באופן ברור לא מתאים ללחימה נגד טנקים אחרים. בין 1934 ל-1936 נבנתה גרסה A, ואותה החליפה אחר כך גרסה B, שיוצרה עד 1937. שני אנשי צוות תפעלו את הטנק הקל (6 טון משקלו), והוגנו על ידי 14 מילימטר שריון בלבד. השריון הדק ושני המקלעים שהיוו את החימוש העיקרי הפכו אותו לבלתי ראוי לחלוטין ללחימה נגד טנקים. הטנק גם סבל מכך שמנועיו לא היו חזקים מספיק. ואכן, הטנק הוחלף בפאנצר סימן 2. 106 טנקי פאנצר 1 שצוותו על ידי "מתנדבים" גרמנים שירתו בצבא הלאומני של פרנקו במהלך מלחמת האזרחים הספרדית. בנוסף הטנק נמכר/ניתן לבעלות ברית של גרמניה.
גרסאות ותתי-דגמים
עריכהכצפוי, הפאנצר 1 אכזב את מפעיליו בספרד. השריון היה דק מדי, החימוש העיקרי היה עלוב. הטנקים ספגו אבדות מכוחות השריון של הרפובליקנים, שחומשו בטנקים רוסיים עדיפים. בניסיון להגביר את היכולת של הטנק להתמודד עם כלי רכב משוריינים חומשו חלק מהטנקים בתותח 20 מילימטר איטלקי, אך זהו רק אחד מהשינויים הרבים שנעשו בטנק. הגרסאות המאוחרות שירתו בקרב, אך לא כטנקים אלא בתפקידים שונים ומשונים (מרוב הגרסאות יוצרו רק כמה עשרות):
- פאנצר 1 גרסאות C ו-D: רכבי סיור משוריינים מהירים.
- פאנצר 1 גרסה F: נועד להיות רכב סיוע אש לחי"ר, והיה משוריין בהרבה מהמקור.
- לאנדונסלגר: מניח מטעני נפץ. שימש את הפלסים הגרמנים בפריצת ביצורי אויב.
- פלאקפאנצר 1: תותח נגד-מטוסים מתנייע. רכב פתוח עם תותח 20 מילימטר נ"מ.
- פאנצר 1 בפלסוואגן: רכב פיקוד חסר צריח, חמוש במקלע אחד, על תובת פאנצר 1גרסה ב'.
- פנצרייגר 1: משחית טנקים, פתוח למחצה, עם תותח 47 מילימטר.
- שטורמפאנצר 1 ביסון: מרגמת סער בקוטר 150 מילימטר, שנועדה לפיצוח ביצורים וסיוע קרוב לחי"ר.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה