ארצות הברית נגד ספר בשם יוליסס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח |
מ ←רקע: קישורים פנימיים, תקלדה |
||
שורה 3:
== רקע ==
[[קובץ:UlyssesCover.jpg|שמאל|ממוזער|170px|יוליסס: כריכת המהדורה הראשונה מ-1922. הספר יצא לאור בפריס, בשפה האנגלית]]
ג'ויס החל לכתוב את "יוליסס" ב-[[1915]]. ב-[[1918]] החלו שתי העורכות של המגזין האמריקאי "The Little Review" , מרגרט אנדרסון וג'יין היפ, לפרסם פרקים מהספר בהמשכים. משרד הדואר האמריקאי החרים שלושה גיליונות של המגזין והעלה אותם באש, בתואנה ש"יוליסס" כולל דברי תועבה.
על כך אמר ג'ויס, ברומזו לעותקי "[[דבלינאים]]" ש[[שריפת ספרים|נשרפו]] ב[[דבלין]] כעשור קודם לכן:
{{ציטוט|תוכן=זו הפעם השנייה שנפל בחלקי העונג להישרף בעודי בחיים.<ref>מקור:סטן גבלר דיוויס, ג'יימס ג'ויס -דיוקן האמן, עמ' 214</ref>}}
בגיליון יולי [[1920]] פורסם במגזין הפרק [[נאוסיקה]], בו [[לאופולד בלום]] [[אוננות|מאונן]] בקרבת כנסייה. נגד המגזין הוגשה תלונה על ידי "האגודה הניו-יורקית נגד תועבה" בגין פרסום דברי זימה. עורכות המגזין נעצרו<ref name="strike">.[http://books.google.co.il/books?id=_8tOpUlSujsC&pg=PA107&lpg=PA107&dq=Archibald+Bodkin+customs+500+copies+Ulysses&source=bl&ots=VEcQ1Nm9Rz&sig=uITaQ4WzQaUhFZ8W2zeP_HSjE30&hl=iw&sa=X&oi=book_result&resnum=2&ct=result#PPA107,M1 מקור:A Companion to Modernist Literature and Culture ,David Bradshaw, Kevin J. H]</ref>, הועמדו לדין ב-[[1921]] בבית המשפט המחוזי של ניו יורק , הורשעו ונקנסו ב-50 דולר כל אחת, והודיעו כי אין בכוונתן לפרסם עוד חומר פרי עטו של ג'ויס.
ב-[[2 בפברואר]] [[1922]], יום הולדתו ה-40 של ג'ויס, יצאה לאור המהדורה הראשונה של הספר ב[[פריז]], באנגלית, על ידי [[סילביה ביץ']], בעלת חנות ספרים ובית הוצאה פריזאי קטן בשם "שייקספיר אנד קומפני". המהדורה יצאה לאור ב-1,000 עותקים ממוספרים.
חלקים מסוימים של הספר, ובמיוחד הפרק האחרון, [[פנלופי]], כללו טקסט שעלול היה
{{ציטוט|תוכן =...אני אלבש את התחתונים והקומביניזון הכי יפים שיש לי ואני אתן לו לשטוף טוב טוב את העיניים עד שיעמוד לו המקלון שלו ואני אודיע לו אם זה מה שהוא רוצה לשמוע שמזיינים את אשתו כן ועוד איך עד שיוצא לי מהאוזניים כמעט לא כמוהו 5 או 6 פעמים אחד אחרי השני הנה הכתם שהוא השפיך על הסדין הנקי...|מקור="יוליסס", "פנלופי", תרגום:[[יעל רנן]]}}
בשתי הארצות המובילות של דוברי האנגלית, [[ארצות הברית]] ו[[בריטניה]], נתקל הספר בהתנגדות עזה של חוגים שמרניים. בבריטניה עשה עורך הדין השמרן ארצ'יבלד בודקין, ששימש כתובע הכללי החל מ-1920, כל אשר לאל ידו כדי למנוע את הפצת הספר והוצאתו לאור. בודקין כתב, בהתייחסו לפרק "פנלופי" הכולל את המונולוג של [[מולי בלום]], כי:
{{ציטוט|תוכן=לא קראתי, ואין לי זמן, או רצון...לקרוא את הספר עד תומו. קראתי (רק) את העמודים 732-690. אין ביכולתי להעריך במה הם רלוונטיים לשאר הספר... ככתבם, נראה שהם יצאו מפיה של אישה אנאלפביתית ווולגרית... יש (שם) כמות גדולה של זוהמה גמורה ותועבה.<ref>[http://books.google.co.il/books?id=O28XSKyrWC0C&pg=PA160&lpg=PA160&dq=less+illiterate+vulgar+woman++690+to+732.&source=bl&ots=z69nU4z0QG&sig=b-G1kAAqfMxQmkuQNmHhESzdRC4&hl=iw&sa=X&oi=book_result&resnum=2&ct=result מקור: British Modernism and Censorship, עמוד 160]</ref> }}
ארצות הברית נהגה באותו אופן. באוקטובר 1922 הוציא בית ההוצאה של [[הארייט שו ויבר]] בלונדון, שנקרא "[[האגואיסט]]", את המהדורה השנייה, ושלח לארצות הברית 500 עותקים ממוספרים שנשרפו על ידי שלטונות ה[[מכס]]. ב-[[1929]] יצאה בניו-יורק מהדורה פירטית של הספר.
== המשפט ==
| |||