מאפיה – הבדלי גרסאות

במרוצת השלטון הפשיסטי של [[מוסוליני]] באיטליה הוצאה לפועל מלחמת חורמה במאפיה. התובע הכללי של האי '''קסרי מורי''' (Cesare Mori) קיבל סמכויות מיוחדות להנמכת רמת פעילותה. הוא גרם לרבים מהם להגר לארצות חוץ, בייחוד ל[[ארצות הברית]]. ביניהם ג'וזף בוננו (Joseph Bonanno), המכונה '''ג'וי בַּ‏‏נַ‏נַ‏סבַּנַנַס''' (Joe Bananas), שמונה לראש המאפיה בארצות הברית. השאר הועמדו לדין וחלקם הוגלו ל[[האיים הליפריים|איים הליפריים]]. כאשר מורי החליט לפעול נגד אנשי המאפיה אשר חדרו להיררכיה הפשיסטית, הוא הודח מתפקידו והשלטון הפשיסטי הכריז כי הרשת הובסה. זאת, למרותאף על פי שלמוסוליני היה מעריץ בולט במאפיה של ניו יורק בשם ויטו ג'נובסה (Vito Genovese). יחד עם זאת נדמה היה כי הרשת העתיקה נחלשה, לפחות על פני השטח.

לאחר התקופה הפשיסטית, המאפיה חזרה לאיתנה אחרי כניעת איטליה לבעלות הברית ב[[מלחמת העולם השנייה]] בשנת 1945. ארצות הברית נעזרה בקשרים שהיו לאנשי המאפיה עם מולדתם, בעת ההכנות לפלישה לסיציליה בשנת 1943. '''[[לאקי לוצ'יאנו|צ'ארלי "לאקי" לוצ'יאנו]]''' (Charles "Lucky" Luciano) ואחרים מראשי המאפיה בארצות הברית שהיו בכלא האמריקאי מסרו מידע רב תועלת לקראת הפלישה לאי. המודיעין של הצבא האמריקאי (U.S. military intelligence) נעזר בהם על מנת להצליח בפלישה ולאחר מכן בהשלמת הכיבוש של האי. בעקבות החיילים האמריקאיים, הגיע ממשל אזרחי על מנת לשלוט על האי. כמובן, הייתה עדיפות באיוש מישרות הממשל ליודעי איטלקית בכלל ולשולטים בניב הסיציליאני בפרט, אשר קשה להבנה גם בקרב יודעי השפה האיטלקית. לאקי לוצ'יאנו הפעיל את השפעתו ופיקח כי לא יבצעו חבלות בנמלי סיציליה, אשר שימשו עורק תחבורה חיוני לאספקת [[מזון]] ו[[נשק]] לחיל הפלישה האמריקאי לסיציליה. החבלות תוכננו על ידי [[מדינות הציר]], איטליה ו[[גרמניה הנאצית]], אשר היו במצב מלחמה עם [[בעלות הברית]].