ויקיפדיה

קלייר קמרון פטרסון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הסרת "עריכה"
סקריפט החלפות (צ'ארלס, מסוי, ארצות הברית, פרסם, תומאס, סירב, ב), תיקון קישור לפירושונים
שורה 1:
{{מדען
|שם=קלייר קמרון פטרסון
|שם בשפת המקור=Clair Cameron Patterson
|שנת לידה=[[1922]]
|שנת פטירה=[[1995]]
שורה 7:
}}
 
'''קלייר קמרון פטרסון''' (ב[[אנגלית]]: '''Clair Cameron Patterson'''; נולד ב-[[1922]]–[[1995]]) היה [[גיאוכימיה|גיאוכימאי]] שבילה את רוב הקריירה שלו ב{{ה|מכון הטכנולוגי של קליפורניה}}.
 
בשיתוף עם [[ג'ורג' טילטון]] פיתח דרך למדידת ריכוזים זעירים של [[עופרת]] ו[[אורניום]] ב[[סלע]]ים. בעזרת פיתוח זה הצליח פטרסון לגלות את גיל [[כדור הארץ]] שנקבע כ-4.55 מיליארד שנים. בנוסף, פטרסון נאבק רוב חייו להפחתת והפסקת הפצת העופרת בסביבה. ב-[[1995]] הוענק לו [[פרס טיילר]] להישגים סביבתיים.
 
== חיוראשית המוקדמיםחייו ==
פטרסון נולד וגדל ב[[איווה]], [[ארצות הברית]]. אביו היה [[דוור]] ואמו עסקה בחינוך. חיבתו ל[[כימיה]] החלה בגיל צעיר כאשר אמו נתנה לו ערכת כימיה. הוא רכש השכלה גבוהה במכללת גרינל, שם הוא הכיר את אשתו לעתיד, לורנה מקלארי, ונולדו להם ארבעה ילדים.
 
שורה 29:
ב-[[1947]] ה[[גאולוג]] הריסון בראון מאוניברסיטת שיקגו הבין לראשונה כיצד ניתן לחשב בעזרת מידע זה את גילו של כדור הארץ. הריסון ידע שלא ניתן לחשב את גילו של כדור הארץ מהסלעים שנמצאים בכדור הארץ, משום שסלעים אלה עברו יותר מדי שינויים מאז הולדת כדור הארץ ולכן הם כבר אינם אותם סלעים. הריסון פעל תחת ההנחה ש[[מטאוריט]]ים הם שאריות מיצירת [[מערכת השמש]] ולכן גיל המטאוריטים במערכת השמש הם בקירוב גם גיל כדור הארץ. את דגימת המטאוריט השיג הריסון מ"מכתש המטאור" שב[[אריזונה]].
 
הריסון הטיל על שני מדענים את משימת המדידה. ראשית, הריסון הטיל על פטרסון את משימת מדידת העופרת, אף שפטרסון לא היה גאולוג הוא התמצא בספקטרומטר מסה שאיתו היה ניתן למדוד כמויות זעירות של יסודות מסויימיםמסוימים בחומר. שנית, הוא הטיל על מדען אחר, ג'ורג' טילטון, את משימת מדידת האורניום.
 
=== תהליך המדידה ===
שורה 38:
פטרסון חשד שהעופרת הנמצאת בסביבת המעבדה מזהמת את המדידות שלו (בתקופה זו הוא כבר השקיע במדידות שנתיים). לכן עשה כל דבר אפשרי על מנת לטהר את המעבדה מזיהומי עופרת, הוא טיהר את הכימיקלים במעבדה ושטף את הכלים שלו ב[[חומצה]]. במשך ארבע שנים נוספות ניסה פטרסון להגיע למדידות עקביות תוך ניקוי ושמירה על ניקיון אובססיביים, אך ללא הצלחה.
 
פטרסון הבין שעליו לבנות מעבדה חדשה. ההזדמנות הגיעה כאשר הריסון עבר ל{{ה|מכון הטכנולוגי של קליפורניה}}, והזמין את פטרסון להצטרף אליו. פטרסון בנה במכון את החדר האולטרה-נקי הראשון מסוגו (בשלב זה עסק פטרסון במדידות כבר שש שנים). בחדר האולטרה-נקי שבמכון הטכנולוגי הצליח פטרסון למדוד את כמות העופרת בזירקונים. כעת היה מוכן למדוד את כמות העופרת שהייתה במטאוריט.
 
פטרסון הביא את דגימת המטאוריט למעבדה הלאומית "ארגון" (Argonne National Laboratory). באותה עת נכנס לשימוש ספקטרומטר המסה המדויק בעולם. לאחר שבודד את הדגימה מכל זיהום עופרת אפשרי, היה מוכן פטרסון למדוד את כמות העופרת והאורניום בדגימה ולחשב בעזרתם את גילו של כדור הארץ, שנקבע כ-4.55 מיליארד שנים. פטרסון היה האדם הראשון שידע את גילו של כדור הארץ והוא החליט לספר את התגלית קודם כל לאמו.
שורה 46:
לפני כ-8,500 שנה הבינו בני האדם כיצד ניתן לכרות ולעבד מתכות מסלעים. עד אז רוב העופרת נמצאה מתחת לפני השטח, קבורה באדמה. במרוצת השנים תהליך זה השתכלל עד כדי כך שלפני כ-2,000 שנה ה[[רומאים]] כבר הצליחו להפיק 80,000 טון עופרת בשנה. אף שהרומאים ידעו שהעופרת היא [[מתכת]] רעילה, הם השתמשו בעופרת כדי לבנות את תעלות המים שלהם, הם ציפו בעופרת את בתי המרחץ, הסירים והחביות שלהם ובנוסף הם המתיקו בעזרתה יינות. הם השתמשו בה משום שהעופרת הייתה קלה לעיבוד, זולה וגמישה. בנוסף האנשים שנחשפו אליה במידה הניכרת, אלה שכרו ועיבדו אותה, היו [[עבד]]ים. ישנם [[היסטוריון|היסטוריונים]] שמאמינים שהשימוש הנרחב בעופרת הוא זה שהביא לקריסת [[האימפריה הרומית]].
 
העופרת פוגעת בתהליך ה[[זיכרון]] וה[[למידה]], היא חוסמת מוליכים עצביים, גורמת ל[[עיקור (רפואה)|עיקור]] ולאיבוד הדעת. העופרת פוגעת בתהליך ההתפתחות הקוגניטיבית בעיקר בילדים מתחת לגיל שש שנים. בנוסף העופרת תופסת את מקומם של מתכות שחיוניות להתפתחות התא כמו [[אבץ]] ו[[ברזל]].
 
=== העופרת במאה ה-20 והלאה ===
שורה 52:
בתחילת שנות ה-20 החלו יצרני צבע לייצר צבע המכיל עופרת, על מנת לשכנע את הציבור שהעופרת אינה מסוכנת הם שכרו את תעשיית ה[[פרסום]], שהשתמשה בסיפורי ילדים ומעשיות כדי ליצור לעופרת תדמית טובה וידידות למשפחה.
 
בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20 החל השימוש העופרת להתגבר כאשר הכימאי תומסתומאס מידג'לי, והממציא צ'רלסארלס קטרינג, גילו שניתן לשווק תוסף דלק ארבע-אתיל כמונע נקישות במנוע. הם הקימו חברה חדשה הנקראת "אתיל" (בעבר שקלו במשרד המלחמה בארה"בבארצות הברית להשתמש ב"אתיל" כגז רעיל). תהליך ייצור תוסף הדלק גרר אחריו סיפורים וידיעות על כך שעובדים במפעל יצור התוסף איבדו את שפיותם והתאבדו כתוצאה מכך. כאן כבר לא הספיקה תעשיית הפרסום כדי להרגיע את חששות הציבור, ולכן שכרה חברת [[ג'נרל מוטורס]] את ד"ר רוברט קיהו (Robert A. Kehoe), רופא צעיר מסינסנטי, על מנת שירגיע את חששות הציבור מסכנות העופרת וישפר את תדמיתה. קיהו גרם לספקות בנוגע למסוכנות העופרת. הוא טען שהעופרת נמצאת באופן טבעי בסביבה ושאין ראיות לכך שהעופרת מזיקה לאדם. במשך עשרות שנים איש לא פקפק במסקנותיו של קיהו, עד 1961 כאשר פטרסון יצא לחקור את אופן הפיזור של העופרת בעולם.
 
הצלחתו של פטרסון בקביעת גיל כדור הארץ הפכה אותו למומחה בעל שם עולמי במדידת ריכוזים מזעריים של עופרת. ב-1961 יצאו כמה חוקרים ובראשם פטרסון, במימון מכון הנפט האמריקאי, למדוד את כמויות העופרת באוקיינוס, במים עמוקים ורדודים. עד אז, כמו כולם, פטרסון חשב שהעופרת נמצאת בסביבה באופן טבעי. לאחר המדידות גילה פטרסון שכמויות העופרת במים הרדודים גדולות בהרבה מכמויות העופרת במים עמוקים, בניגוד למתכות אחרות כגון בריום. בנוסף, פטרסון ידע שהזמן שלוקח למים הרדודים להתערבב במים העמוקים הוא מאות שנים, ומכך הסיק שהעופרת במים הרדודים (הקרובים לחוף) הגיע לאחרונה, מהבנזין והאדם.
 
פטרסון הבין את גודל הסכנה לציבור ומאז הקדיש את חייו לצמצום הפצת העופרת בסביבה. ב-1963 פירסםפרסם את מסקנותיו במאמר: "concentrations of common lead in some atlantuc and mediterranean waters and in snow" שהתפרסם בכתב העת המדעי "[[נייצ'ר]]" (Nature). ימים ספורים לאחר המאמר החלה התנגדות התאגידים (שמימנו את מחקרו של פטרסון), התאגידים הציעו לפטרסון לעבור לנושא מחקר אחר, אך פטרסון סרבסירב ומימון מחקרו הופסק. פטרסון ניסה למשוך את תשומת הלב הציבורית לזיהום שנגרם עקב שימוש בדלק שמכיל עופרת, אך נתקל בהתנגדות מצד התאגידים ומומחים כגון ד"ר קיהו שנשכר על ידי התאגידים ונחשב למומחה בנושא הזיהום התעשייתי.
 
מאבקו של פטרסון בעופרת לא פסק וב-1965 פרסם את המאמר: contaminated and natural" lead environments of man" שבו ניסה להפיג את הדעה הרווחת שהעופרת התעשיית אינה גורמת לשינוי מהותי ברמות העופרת הטבעיות, והראה כי קיימת חריגה קיצונית של ריכוזי עופרת בגופם של אמריקאים. רבים זילזלו במסקנותיו של פטרסון וראו בו אדם תמהוני, ד"ר קיהו עצמו כינה את פטרסון "יותר קנאי מאשר מדען". אך פטרסון לא אמר נואש ושלח לאנשי ממשל אמריקאים שונים מכתבים ומאמרים שהוא כתב, ביניהם היה הסנטור [[אדמונד מאסקי]], שהיה יושב ראש תת-וועדת הסנט לזיהום מים ואוויר.
שורה 64:
באותה התקופה פטרסון ותלמידיו היו בשלבי מדידה של עופרת ב[[אנטארקטיקה]] וב[[גרינלנד]], שם פטרסון הראה באופן המובהק ביותר את ההבדלים בריכוזי עופרת בין שלג שנחשף לסביבה לבין שלג שלא נחשף לסביבה ולמהפכה התעשיית (שלג שנמצא מתחת לפני השטח).
 
ב-1973 מאמציו של פטרסון נשאו פרי, והמשרד להגנת הסביבה האמריקאי הכריז על תוכנית להפחתת העופרת מבנזין בצעדים הדרגתיים, ובסופו של דבר להסיר את העופרת מכל מוצרי הצריכה בארה"בבארצות הברית. עד סוף 1990 דווח על ירידה של כ80% בכמויות העופרת בגופם של האמריקאים.
 
פטרסון עסק גם בהרעלת עופרת דרך מזון, הוא הראה שקיימות חריגות של עופרת בדגים משומרים לעומת דגים טריים, כנראה מאיטום פחיות באמצעות עופרת.
 
ב-1978 פטרסון התמנה להיות חלק מהפנל של המועצה הלאומית למחקר, רוב פנל זה הסכים שיש עלייה ברמות העופרת ושיש צורך בהפחתה של עופרת מהסביבה, אך טען בנוסף שיש עוד צורך במחקר. לעומת זאת פטרסון טען בדו"ח מיעוט כי אמצעי הפיקוח צריכים להתחיל באופן מיידי על מנת לגרום להפחתה או הסרה מוחלטת של העופרת מהסביבה היומית, זה כלל דלק, צבע, מזון, מערכות העברת מים וכו'. שלושים שנה לאחר מכן רוב הפיקוח שהציע פטרסון התקבל בארה"בבארצות הברית ובחלקים נוספים בעולם.
 
כיום הקונצנזוס הרפואי קובע שאין רמה של עופרת שאינה מזיקה לבני האדם, קטנה ככל שתהיה.
שורה 78:
התקן האמריקאי לעופרת הוא 1.5 מיקרוגרם למטר מעוקב בממוצע לשלושה חודשים.
 
במים: בארה"בבארצות הברית ובישראל התקן הוא 10 מיקרו-גרם לליטר (נכון ל-2006)
 
== מותו ==
פטרסון מת בביתו בים ראנץ', קליפורניה בגיל 73 ב-5 בדצמבר, 1995, מהתקף [[אסטמה]].
 
== קישורים חיצוניים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קלייר_קמרון_פטרסון"