סימפוניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏המאה העשרים: תיקון קישור
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 54:
== הסימפוניה המודרנית ==
=== התקופה הרומנטית ===
ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] השתחררה הסימפוניה בהדרגה, בדומה לצורת הסונאטה בכלל, מצורתה הקלאסית הקבועה. [[יוהנס ברהמס|ברהמס]] המשיך במידה רבה את דרכו של בטהובן והיו אף שכינו את הסימפוניה הראשונה שלו בשם [[הסימפוניה העשירית של בטהובן]], למורת רוחו של המלחין. [[פרנץ שוברט|שוברט]] ואחרים שימרו במידה רבה את מבנה הסימפוניה הקלאסית, אך מבנה זה הלך והתפתח, שינה צורה ואופי. בראהמס ושומאן (ובעקבותיהם [[סזאר פרנק]]) ערכו נסיונותניסיונות בפרקים אמצעיים המשלבים בין הפרק האיטי ופרק הסקרצו. [[הסימפוניה הפנטסטית]] של [[הקטור ברליוז]] היא יצירה תוכניתית, שהמבנה שלה חורג לחלוטין ממבנה הסימפוניה הקלאסית. [[קאמי סן-סאנס|סן-סאנס]] כתב סימפוניה ל[[עוגב]] (השלישית שלו) ו"הסימפוניה הספרדית" של [[אדואר לאלו|לאלו]] היא למעשה [[קונצ'רטו]] ל[[כינור]].
 
הסימפוניה היחידה של [[סזר פרנק]] כתובה במבנה מחזורי, כשאותו נושא חוזר ומופיע בכל אחד משלושת פרקיה. לקראת סוף המאה כתב [[גוסטב מאהלר]] את [[הסימפוניה השנייה של מאהלר|הסימפוניה השנייה]] שלו, הכוללת שירת סולו בפרק הרביעי שלה ו[[מקהלה]] עם [[זמר|זמרות]] סולו בפרק הסיום (בדומה למה שעשה בטהובן ב[[הסימפוניה התשיעית של בטהובן|סימפוניה התשיעית]], הכוראלית שלו) וכל המבנה שלה חדשני ומשוחרר ממבנה הסימפוניה הקלאסית. כך המשיך לשלב מקהלה או סולנים ב[[הסימפוניה השלישית של מאהלר|סימפוניות השלישית]] ו[[הסימפוניה הרביעית של מאהלר|הרביעית שלו]]. מאהלר גרס, כי הסימפוניה "כמוה כעולם: היא חייבת לחבוק הכל" ואכן הסימפוניות שלו נועדו לבטא רעיונות [[פילוסופיה|פילסופיים]] מעמיקים ותזמורן כלל כלים, שלא נראו עד אז ב[[תזמורת]] ה[[קונצרט|קונצרטית]], כמו [[מנדולינה]] ו[[גיטרה]], נוסף לשירת סולו ומקהלה ביצירותיו.