היסטוריה צבאית של קנדה – הבדלי גרסאות

ב-[[1763]], במלחמה הקולוניאלית האחרונה, [[מלחמת שבע השנים]], נצחו הבריטים והתושבים הצרפתים, אותם קיוו הבריטים להטמיע, הוכרזו כ"נתינים בריטיים". לאחר חקיקתו של "חוק קויבק" (Quebec Act) ב-[[1774]], שנתן לקנדים את הצהרת הזכויות הראשונה שלהם תחת הממשל החדש, סירבו המושבות הבריטיות הצפוניות להצטרף ל[[המהפכה האמריקאית|מהפכה האמריקאית]] ונותרו נאמנים לכתר הבריטי. האמריקנים ביצעו פלישות ב-[[1775]] וב-[[1812]] ובשתי ההזדמנויות הם נהדפו על ידי הכוחות הקנדיים. יחד עם זאת, איום זה מדרום ימשיך להתקיים במהלך המאה ה-19 ויהיה אחד הגורמים לאיחוד קנדה ב-[[1867]].

לאחר האיחוד הוקם כוח צבאי קנדי. יחד עם זאת קנדה נשארה מושבה בריטית וחיילים קנדים הצטרפו לעמיתיהם הבריטים ב[[מלחמת הבורים השנייה]] וב[[מלחמת העולם הראשונה]]. למרות העצמאות שהוענקה לקנדה במסגרת [[חוק וסטמינסטר]], קשריה של קנדה עם [[בריטניה]] נותרו חזקים ובריטניה קיבלה שוב את עזרתה של קנדה ב[[מלחמת העולם השנייה]]. מאז לקנדה יש מחויבות עולמית והיא השתתפה במספר קואליציות בינלאומיות בכמה עימותים כמו [[מלחמת קוריאה]], [[מלחמת המפרץ הראשונה]], [[מלחמת קוסובו]] וב[[מלחמת אפגניסטן (2001-)|מלחמת אפגניסטן]]. כמו כן לוקחת קנדה חלק חשוב ומשמעותי ב[[כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות|משימות שמירת השלום]] של [[האו"ם]] ברחבי העולם ובמצטבר השתתפו חיילים קנדים במשימות אלה יותר מכל מדינה בעולם.

לפני ההתיישבות האירופאית, הלוחמה בין עמיה המקוריים של קנדה נטתה להיות רשמית ופולחנית וכתוצאה ממנה נגרמו באופן יחסי אבדות מעטות בנפש.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=sGKL6E9_J6IC&pg=PA1066&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Bruce Elliott Johansen; Barry Pritzker (2008). Encyclopedia of American Indian history. ABC-CLIO. p. 1066.]}} בנוסף, קיימות עדויות על עימותים יותר אלימים ובהם גם מקרים של השמדת עם של כמה מעמי [[האומות הראשונות]] על ידי זולתם, כמו המקרה של היעלמותה המוחלטת של תרבות הדורסט (Dorset) ב[[ניופאונדלנד]] והחלפתה בתרבות הבאותוק (Beothuk).{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=teNPu1-uVjQC&pg=PA64&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Christian F. Feest (1999). Indians and Europe: an interdisciplinary collection of essays. University of Nebraska Press. p. 64.]}} ברוב המקרים, אלה שנשבו בקרבות הוצאו להורג, אך היו שבטים שהיו נהוגים אצלם חילופי שבויים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=iiZoWyv77qQC&pg=PA33&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Alfred A. Cave (2004). The French and Indian war. Greenwood Publishing Group. p. 33.]}}{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=QlemwRTsY20C&pg=PA216&redir_esc=y#v=onepage&q&f=falseDorothy Schneider; Carl J. Schneider (2006). Slavery in America. Infobase Publishing. p. 216.]}} אנשי האומות הראשונות נהגו לשבות עבדים מקרב שבטים שכנים.{{הערה|שם=רוברט|1=[http://books.google.co.il/books?id=11ii63EytIYC&pg=PA60&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Robert James Muckle (2007). The First Nations of British Columbia: An Anthropological Survey. UBC Press. p. 60.]}} תנאי העבדות היו טובים מאוד בהשוואה לעבדים האפריקאים שהובאו בכוח ליבשת אמריקה. שבטים שעסקו בדייג שהעסיקו עבדים שכנו לאורך החופים שבין [[קליפורניה]] ל[[אלסקה]] של היום.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=iyE91cOWY0gC&pg=PA31&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false David F. Arnold (2009). The Fishermen's Frontier: people and salmon in Southeast Alaska. University of Washington Press. p. 31.]}} העבדות הייתה לדורי דורות ומי שנשבה במלחמה הפך להיות עבד, הוא וצאצאיו.{{הערה|שם=רוברט}} כרבע מבין התושבים המקוריים שלחוף הצפון-מערבי של [[האוקיינוס השקט]] היו עבדים{{הערה|שם=רוברט}}. מלחמות היו מחזה נפוץ בקרב העמים של האזור הסוב-ארקטי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=LANhCIxlKM8C&pg=PA55&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Richard J. Chacon; Rubén G. Mendoza (2007). North American Indigenous Warfare and Ritual Violence. University of Arizona Press. p. 55.]}} תושבי העמים ה[[אינואיטים]] שבצפון הארקטי השתתפו פחות במלחמה באופן ישיר עקב אוכלוסייתם הקטנה והסתמכו במקום זה על החוקים המסורתיים כדי לפתור סכסוכים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=ZG8W9TfdUjkC&pg=PA25&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Roberto J. González (2010). Militarizing Culture: Essays on the Warfare State. Left Coast Press. p. 25.]}}

לאחר הגעתם של האירופאים, המלחמות בין העמים המקוריים של קנדה הפכו להיות עקובות מדם ויותר החלטיות, במיוחד כאשר השבטים נחשפו לתחרות הכלכלית והצבאית מול המתיישבים האירופאים. עד לסוף המאה ה-17, [[האומות הראשונות]] מהאזורים המיוערים של צפון-מזרח קנדה ומהחלקים המזרחיים של הצפון הארקטי וה[[מטיסים]] (בני תערובת), כבר סיגלו לעצמם את השימוש ב[[נשק חם]] שתפסו את מקומם של ה[[חץ וקשת|חץ והקשת]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=fe49tuKdAtcC&pg=PA21&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Armstrong Starkey (1998). European and Native American warfare, 1675–1815. University of Oklahoma Press. p. 21.]}}. אימוץ השימוש בכלי נשק חם הגדיל את מספר ההרוגים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=7UaB74a5HGQC&pg=PA107&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Brian James Given (1994). A most pernicious thing: gun trading and native warfare in the early contact period. McGill-Queen's Press (MQUP). p. 107.]}} שפיכות הדמים נבעה גם מחוסר איזון משמעותי בכמויות הרובים והסוסים בקרב הצדדים הנלחמים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=yQRpEgEzYd4C&pg=PA357&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false William C. Sturtevant (1988). Handbook of North American Indians: History of Indian-White relations. Government Printing Office. p. 357.]}}

שנתיים לאחר שייסדו הצרפתים את אנאפוליס רויאל (Annapolis Royal) ב-[[1605]], הקימו האנגלים את היישוב הראשון שלהם ב[[ג'יימסטאון]] ב[[וירג'יניה]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=3PeMxg2yFpQC&pg=PA31&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Kevin Schultz (2009). America Unbound: A U.S. History Primer. Cengage Learning. p. 31.]}} עד שנת [[1706]] האוכלוסייה הצרפתית הגיעה לכ-16,000 איש וקצב הגידול שלה היה איטי עקב גורמים רבים.{{הערה|1=[http://www.statcan.gc.ca/pub/98-187-x/4151287-eng.htm "Estimated population of Canada, 1605 to present". Statistics Canada. 2009.]}}{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=pZmpn3g3UFQC&pg=PR2&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Ronald J. Dale (2004). The Fall of New France: How the French Lost a North American Empire 1754-1763. James Lorimer & Company. p. 2]}}{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=K2YSI904ZNsC&pg=PA38&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false John E. Findling; Frank W. Thackeray (2011). What Happened?: An Encyclopedia of Events that Changed America Forever. ABC-CLIO. p. 38.]}} קצב הגירה איטי זה גרם לכך שבאמצע המאה ה-18, אוכלוסייתה של [[צרפת החדשה]] הייתה בגודל של כעשיריות מאוכלוסייתן של שלוש עשרה המושבות הבריטיות שמדרום לה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=SCouMhrlDzYC&pg=PA483&redir_esc=y Adam Hart-Davis (2012). History: From the Dawn of Civilization to the Present Day. DK Publishing. p. 483.]}}

"מלחמות הבונה" (The Beaver Wars) שידועות גם "כמלחמות הצרפתים והאירוקווים", התמשכו לסירוגין כמעט מאה שנה והסתיימו ב"הסכם השלום הגדול של מונטריאול" (Great Peace of Montreal) ב-[[1701]]. הצרפתים בהנהגתו של [[סמואל דה שמפלן]] ייסדו יישובים באנאפוליס רויאל ושלוש שנים מאוחר יותר ב[[קויבק סיטי|קויבק סיטי.]] עד מהרה הם הצטרפו לברית שהייתה קיימת קודם לכן בין שבטי ילידים כנגד שבטים אחרים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=itsTLSnw8qgC&pg=PA82&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Richard Cole Harris; Geoffrey J. Matthews (1993). Historical atlas of Canada. University of Toronto Press. p. 82.]}} שמפלן הצטרף לברית שהייתה קיימת בין שבטי ההורון והאלגונקווין (Huron-Algonquin) כנגד הקונפדרציה האירוקווית (5-6 שבטים).{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=JsM4A0GSO34C&pg=PA12&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Spencer C. Tucker; James Arnold; Roberta Wiener (2011). The Encyclopedia of North American Indian Wars, 1607–1890: A Political, Social, and Military History. ABC-CLIO. p. 12.]}} בקרב הראשון, עליונות של הצרפתים בכוח האש גרמה במהירות לפיזור המוני של קבוצות ילידים. האירוקווים שינו את הטקטיקה על ידי שילוב של מיומנויות הצייד שלהם וההיכרות הקרובה שלהם עם השטח עם השימוש בנשק החם שקיבלו מה[[הולנד|הולנדים]]ים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=8ZTBawkiwBgC&pg=PA7&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Bruce Alden Cox (1987). Native people, native lands: Canadian Indians, Inuit and Métis. McGill-Queen's Press (MQUP). p. 7.]}} הם פיתחו לוחמת גרילה ברמה גבוהה מאוד ועד מהרה הפכו לאיום משמעותי מאוד שהאמצעי ההגנה היחידי מפניהם היו הערים המבוצרות. יותר מכך, הצרפתים נתנו כמה רובים לבעלי בריתם מקרב הילידים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=qi5hMqyPXLYC&pg=PA100&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false José António Brandão (2000). Your Fyre Shall Burn No More: Iroquois Policy Toward New France and Its Native Allies to 1701. University of Nebraska Press. p. 100.]}}

במאה הראשונה לקיומה של המושבה, האיום המרכזי על שלומה של [[צרפת החדשה]] היה מצידה של הקונפדרציה האירוקווית ובמיוחד משבטי המוהווק (Mohawk).{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=WVPz-EbFShQC&pg=PA3&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Michael Johnson; Jonathan Smith (2003). Tribes of the Iroquois Confederacy. Osprey Publishing. pp. 3–17.]}} בעוד שרוב השבטים באזור היו בעלי ברית של הצרפתים, השבטים של הקונפדרציה האירוקווית היו בעלי ברית של המתיישבים ההולנדים ולאחר מכן של המתיישבים הבריטים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=CdIgzZdTuEUC&pg=PA69&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false George T. Hunt (1967). The wars of the Iroquois: a study in intertribal trade relations. University of Wisconsin Press. p. 69.]}} כתגובה לאיום האירוקווי שיגרה ממשלת צרפת רגימנט (Carignan-Salières Regiment) שהיה הכוח הצבאי של חיילים מקצועיים לובשי מדים הראשון שנחת על אדמת קנדה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=CADtJymgzk4C&pg=PT85&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false John M. Murrin; Paul E. Johnson; James M. McPherson; Alice Fahs, Gary Gerstle (2011). Liberty, Equality, Power: A History of the American People, Volume 1: To 1877. Cengage Learning. p. 85.]}} לאחר שהושג שלום, פורק הרגימנט הזה וחייליו התיישבו בעמק הנהר סנט לורנס ובסוף המאה ה-17 הקימו את המיליציה המקומית (Compagnies Franches de la Marine).

האיום הרציני הבא על קויבק במאה ה-17 התרחש במהלך מלחמת המלך וויליאם (King William's War) שהתנהלה בין השנים [[1689]]-[[1697]]. היה זה ב-[[1690]] כאשר המושבות האנגליות שלחו כוחות חמושים צפונה בפיקודו של סר וויליאם פיפס (William Phips) במטרה לכבוש את קויבק.{{הערה|שם=סטיבן|1=[http://books.google.co.il/books?id=C3yE9RnGTlcC&pg=PA3&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Steven Eames (2011). Rustic Warriors: Warfare and the Provincial Soldier on the New England Frontier, 1689–1748. NYU Press. p. 3.]}} חיל המשלוח היה מאורגן בצורה גרועה ולא ניתן לו זמן רב להשיג את מטרותיו, מאחר שהוא הגיע ליעדו באמצע אוקטובר זמן קצר לפני שנהר סנט לורנס קופא.{{הערה|שם=סטיבן}} שיגורו של כוח זה היה הרקע לאחת ההכרזות המפורסמות ביותר בהיסטוריה הצבאית של קנדה. כאשר הציע לו פיפס להיכנע, השיב לו המושל הזקן פרונטנק (Louis de Buade de Frontenac), "המענה שלי יצא רק מלועו של התותח שלי ומהקנים של רובי המוסקט שלי"{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=O769_p5E05sC&pg=PT27&redir_esc=y Desmond Morton (2007). A Military History of Canada. Random House Digital. p. 27.]}} לאחר נחיתה כושלת אחת נסוגו הבריטים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=JsM4A0GSO34C&pg=PR41&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Spencer C. Tucker; James Arnold; Roberta Wiener (2011). The Encyclopedia of North American Indian Wars, 1607–1890: A Political, Social, and Military History. ABC-CLIO. p. 41.]}} במהלך המלחמה, התנהלו באקדיה חמש קרבות ולצדם של הצרפתים עמדו אנשי המליסיט (Maliseet) שביצעו פשיטות וקרבות רבים כנגד המושבות הבריטיות.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=vv-UWbD4bCEC&pg=PA203&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Wilson D. Wallis; Ruth Sawtell Wallis (1955). The Micmac Indians of Eastern Canada. University of Minnesota Press. p. 203.]}} ב-[[1695]] התבקש [[פייר לה מואן ד'איברוויל]] לבצע תקיפות על תחנות סחר אנגליות על חופה האטלנטי של ניו פאונדלנד במסגרת המערכה על חצי האי אבלון (Avalon){{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=jfq5Tp0nq98C&pg=PA593&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Bill Marshall (2005). France and the Americas: culture, politics, and history: a multidisciplinary encyclopedia. ABC-CLIO. p. 593.]}} איברוויל הפליג עם שלוש הספינות שלו לפלסנטיה (Placentia), בירתה הצרפתית של ניו פאונדלנד. מטרתו הייתה לגרש את האנגלים מניו פאונדלנד.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=VRMTAAAAYAAJ&pg=PA151&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false John Frost (1852). Indian wars of the United States, from the discovery to the present time: With accounts of the origin, manners, superstitions, &c., of the aborigines. From the best authorities. W. A. Leary. p. 151.]}} לאחר שהעלו באש את סנט ג'והן, הרסו אנשיו של איברוויל כמעט לחלוטין את מושבות הדייג של האנגלים בחופה המזרחי של ניו פאונדלנד.{{הערה|שם=סטפן|1=[http://books.google.co.il/books?id=ZO8jKSn25DAC&pg=PA17&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Stephen Schneider (2009). Iced: The Story of Organized Crime in Canada. John Wiley & Sons. p. 17.]}} יחידות פשיטה קטנות תקפו את הכפרים הקטנים ששכנו במפרצים המבודדים, העלו אותם באש, בזזו ולקחו שבויים.{{הערה|שם=סטפן}} בסופו של חודש מרץ [[1697]] רק שני כפרים נשארו בידיים אנגליות. בארבעה חודשים של פשיטות, איברוויל היה אחראי להריסתם של 36 יישובים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=-nBz0AwHn2UC&pg=PA23&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Jennifer Crump (2010). Canada Under Attack. Dundurn Press. p. 23.]}} בסיומה של המלחמה אנגליה החזירה את הטריטוריה לידיה של צרפת ב[[הסכם רייסווייק]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=NDDs1HJWfOQC&pg=PA9&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Serge Courville; Richard Howard (2009). Quebec: A Historical Geography. UBC Press. p. 9.]}}

[[צרפת החדשה]] ו[[ניו אינגלנד]] היו במצב מלחמה זו עם זו שלוש פעמים במהלך המאה ה-18.{{הערה|שם=גפרי}} המלחמה הראשונה הייתה [[מלחמת המלכה אן]], שהייתה סעיף משנה של [[מלחמת הירושה הספרדית]] שהתנהלה באירופה בשנים [[1702]]-[[1713]], המלחמה השנייה הייתה מלחמת המלך ג'ורג' שהייתה סעיף משנה של [[מלחמת הירושה האוסטרית]] שהתנהלה באירופה בין השנים [[1744]]-[[1748]] והמלחמה השלישית הייתה המלחמה בין הצרפתים לאינדיאנים ([[מלחמת שבע השנים]]) החלה בעמק [[אויו]]. "המלחמה הקטנה" (petite guerre) של הקנדים הרסה את הכפרים והעיירות הצפוניות של ניו אינגלנד, ובזמנים מסוימים הגיעה דרומה עד ל[[וירג'יניה]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=z7E-j1UWuOMC&pg=PA28&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false J. L. Granatstein (2011). Canada's Army: Waging War and Keeping the Peace. University of Toronto Press. pp. 28–52.]}} המלחמה הגיעה גם למבצרים שלאורך עמק נהר ההדסון.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=wZLrTFSuCGgC&pg=PA10&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Rene Chartrand (2012). Tomahawk and Musket – French and Indian Raids in the Ohio Valley 1758. Osprey Publishing. p. 10.]}}

במהלך ההסלמה שהובילה לפרוץ מלחמת האב רייל (Father Rale's War) פלשו אנשי עם המיקמאק (Mi'kmaq) למבצר החדש בקנסו (Canso). עקב החשש ממצור, שבה סגן המושל ג'והן דוקט (John Doucett) במאי [[1722]], 22 בני מיקמאק באנאפוליס רויאל כדי למנוע תקיפה של עיר הבירה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=jVG5h6G5fWMC&pg=PA56&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false John Grenier (2008). The far reaches of empire: war in Nova Scotia, 1710–1760. University of Oklahoma Press. p. 56.]}} ביולי 1722 הטילו המיקמאק והאבנאקי (Abenaki) מצור על על אנאפוליס רויאל במטרה להרעיב את תושבי העיר.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=k68NAAAAQAAJ&pg=PA339&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Beamish Murdoch (1865). A history of Nova-Scotia, or Acadie. J. Barnes. p. 339]}} המיקמאק לכדו 18 סירות דיג ושבויים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=YUc-sAvji6QC&pg=PA55&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false James Rodger Miller (1991). Sweet promises: a reader on Indian-white relations in Canada. University of Toronto Press. p. 55.]}}

במהלך מלחמת המלך ג'ורג', הידועה יותר בתור [[מלחמת הירושה האוסטרית]] ושהתנהלה בין השנים [[1744]]-[[1748]], כוח של המיליציה של ניו אינגלנד תחת פיקודם וויליאם פפרל (William Pepperrell) ושל קומודור פיטר וורן (Peter Warren) מ[[הצי המלכותי]], הצליח ללכוד את לואיסבורג (Louisbourg) ב-[[1745]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=YxFc_DoR0yIC&pg=PA48&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false William R. Nester (2000). The first global war: Britain, France, and the fate of North America, 1756–1775. Greenwood Publishing Group. p. 48.]}} על פי חוזה אייס לה-שאפל (Treaty of Aix-la-Chapelle) שסיים את המלחמה ב-[[1748]], צרפת המשיכה להחזיק בלואיסבורג בתמורה לשטחים שכבשה במלחמה ב[[הולנד]] וב[[הודו]] ועל פי חוזה השלום החזירה אותם. אנשי ניו אינגלנד זעמו וכמשקל נגד לכוחם המתמשך של הצרפתים בלואיסבורג, הקימו הבריטים את ההתיישבות הצבאית ב[[הליפקס (נובה סקוטיה)|הליפקס]] ב-[[1749]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=itsTLSnw8qgC&pg=PA76&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Richard e Harris; Geoffrey J. Matthews (1993). Historical atlas of Canada. University of Toronto Press. p. 76.]}} במהלך מלחמת המלך ג'ורג', העימותים צבאיים בנובה סקוטיה כללו פלישה על קסנו, מצור על אנאפוליס רויאל, מצור על לואיסבורג, משלחת לדוק דה-אנוויל והקרב על גרנד פרה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=aPeSL2xVjUYC&pg=PA49&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false David Lea; Colette Milward; Annamarie Rowe (2001). A political chronology of the Americas. Psychology Press. p. 49.]}}

מלחמת האב לה-לוטרה (Father Le Loutre’s War) שהתנהלה בין השנים [[1749]]-[[1755]] בארקדיה ובנובה סקוטיה בין הבריטים ותושבי ניו אינגלנד, מצד אחד ובין עם המיקמאק ותושבי אקדיה מצד שני.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=ccVm7FTnz4AC&pg=PA31&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Lance Q. Zedric; Michael F. Dilley (1996). Elite Warriors: 300 Years of America's Best Fighting Troops. Pathfinder Publishing. p. 31.]}} הבריטים גם הקימו באופן חד צדדי קהילות בלוננבורג (Lunenburg) ובלורנסטאון (Lawrencetown). לבסוף הבריטים הקימו מבצרים בקהילות האקדיות בווינדזור , בגרנד פרה ובציגנקטו (Chignecto).{{הערה|שם=דניס|1=[http://books.google.co.il/books?id=aeVAPShsbTMC&pg=PA101&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Jean-Denis G.G. Lepage (2009). French Fortifications, 1715–1815: An Illustrated History. McFarland. p. 101.]}}

המלחמה הקולוניאלית הרביעית והאחרונה במאה ה-18 הייתה [[מלחמת הצרפתים והאינדיאנים]] שהתנהלה בין השנים [[1754]]-[[1763]]. שאיפתם של הבריטים הייתה לנטרל כל איום צבאי ולשבש את קווי האספקה החיוניים ללואיסבורג ולגרש את האקדים. הבריטים החלו את גירוש האקדים עם המערכה על מפרץ פנדי (Bay of Fundy Campaign) ב-[[1755]]. במשך תשע השנים הבאות מעל 12,000 אקדים גורשו מנובה סקוטיה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=jfq5Tp0nq98C&pg=PA51&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Bill Marshall (2005). France and the Americas: culture, politics, and history : a multidisciplinary encyclopedia. ABC-CLIO. p. 51.]}} במקביל התנהלה סדרה של תשע קרבות ימיים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=rdvp3cGJUZoC&pg=PA275&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false David Marley 1998). Wars of the Americas: a chronology of armed conflict in the New World, 1492 to the present. ABC-CLIO. pp. 275–278.]}}

בחזיתות בסנט לורנס ובמוהאוק, הצרפתים החלו לעמוד בפני האתגר של תביעות הקרקע של סוחרי הפרוות וסוחרי הקרקעות האנגלו-אמריקנים לעליונות בטריטוריית אוהיו שממערב ל[[הרי האפלצ'ים]]. ב-[[1753]] החלו הצרפתים את הכיבוש הצבאי של טריטוריית אוהיו על ידי בניית שורה של מבצרים. ב-[[1755]] שלחו הבריטים שני רגימנטים לצפון אמריקה כדי לגרש את הצרפתים ממבצרים אלה, אך המבצרים נהרסו על ידי הקנדים הצרפתים ועל ידי בעלי בריתם מ[[האומות הראשונות]] בהתקרב הכוחות הבריטים. המלחמה הוכרזה באופן רשמי ב-[[1756]] ושישה רגימנטים צרפתים היו תחת פיקודו של הגנרל דה מונקלם (Louis-Joseph de Montcalm).

תחת מפקדם החדש השיגו הצרפתים לראשונה שורה של ניצחונות על הבריטים, שהראשון בהם היה במבצר וויליאם הנרי (Fort William Henry) מדרום לאגם שאמפליין (Lake Champlain).{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=DvrXEQdP8IEC&pg=PA27&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false John Stewart Bowman (2003). Chronology of Wars. Infobase Publishing. p. 27.]}} בשנה שלאחר מכן הושג ניצחון אף גדול יותר של הצרפתים כאשר הצבא הבריטי, שמנה כ-15,000 איש, הובס בהתקפה צרפתית על הביצורים של קרילון (Carillon).{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=CFWy0EfzlX0C&pg=PA77&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Roger E. Riendeau (2007). A brief history of Canada. Infobase Publishing. p. 77.]}} ביוני [[1758]] כוח בריטי של 13,000 חיילים סדירים נחת במבצר לואיסבורג וכבש אותו לצמיתות.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=E5E2yDg4VekC&pg=PA140&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Jeremy Black (1999). Britain as a military power, 1688–1815. Psychology Press. p. 140.]}} בשנה שלאחר מכן הוחלט לכבוש את קויבק סיטי. לאחר כמה ניסיונות נחיתה כושלים, כולל שני קרבות עקובים מדם, הצליחו הבריטים לכנס את הצבא על החוף ולהחזיק בשטח. מונקלם, בניגוד לחוות דעתם של קציניו, יצא עם כוח שסבל מנחיתות מספרית כדי להתנגש בבריטים. בקרב שהתנהל מיד לאחר מכן, נהרג המפקד הבריטי, מונטקלם נפצע אנושות ו-658 בריטים ו-644 צרפתים נהרגו.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=wHpVn68GCogC&pg=PA240&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Spencer Tucker (2010). Battles That Changed History: An Encyclopedia of World Conflict. ABC-CLIO. p. 240.]}} יחד עם זאת, באביב [[1760]], הגנרל הצרפתי האחרון, [[פרנסואה גאסטון דה לוי]] צעד ממונטריאול לקויבק סיטי והביס את הבריטים בקרב סיינט פוי (Battle of Sainte-Foy). כעת התהפך הגלגל והצרפתים צרו על הבריטים שהתבצרו בתוך הביצורים של קויבק סיטי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=h5_tSnygvbIC&pg=PA786&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Spencer Tucker (2009). A global chronology of conflict: from the ancient world to the modern Middle East. ABC-CLIO. p. 786.]}} בסופו של דבר אולצו הצרפתים לוותר על רוב נחלותיהם בצפון אמריקה כאשר חתמו על חוזה פריס ב [[1763]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=PBEIRFiAvYkC&pg=PA84&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Daniel Marston (2002). The French-Indian War, 1754–1760. Osprey Publishing. p. 84.]}}

במשך כל המלחמה, שודדי הים האמריקנים הרסו את הכלכלה הימית על ידי פלישות ליישובי החוף.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=KKX8sxOHBugC&pg=PA102&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false James S. Leamon (1995). Revolution Downeast: The War for American Independence in Maine. University of Massachusetts Press. p. 102.]}} התקיימו התקפות חוזרות ונשנות של שודדי ים אמריקנים וצרפתים כמו הפשיטה על לוננבורג ב-[[1782]], פשיטות רבות על ליברפול שבנובה סקוטיה בין השנים [[1776]]-[[1780]] ופשיטה על אנאפוליס רויאל ב-[[1781]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=itsTLSnw8qgC&pg=PA51&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Richard Cole Harris; Geoffrey J. Matthews (1993). Historical atlas of Canada. University of Toronto Press. p. 51.]}} שודדי הים פשטו גם על קנסו ב-1775 ושוב ב-1779 וגרמו שם נזק רב לענף הדייג.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=KgNtAz4KQhQC&pg=PA39&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Harold Horwood; Ed Butts (1988). Bandits and Privateers: Canada in the Age of Gunpowder. Formac Publishing Company. p. 39.]}} כדי להגן מפני פשיטות אלה, הוצב הרגימנט ה-84 במבצרים לאורך החוף האטלנטי של קנדה. פורט אדוארד בנובה סקוטיה הפך להיות מפקדת הכוחות שתפקידם היה למנוע פלישה אמריקנית להליפקס.

לאחר שהאמריקנים החלו את הפלישה ביולי [[1812]], החזית נעה הלוך ושוב מעבר לגבול עם קנדה העילית, הן ביבשה והן בזירה הימית על פני [[הימות הגדולות]]. הבריטים הצליחו ללכוד את [[דטרויט]] ביולי ושוב באוקטובר. ב-[[12 ביולי]] הגנרל האמריקני ווליאם האל (William Hull) פלש לקנדה באזור [[וינדזור (אונטריו)| וינדזור]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=uybAm7NaF5YC&pg=PA24&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Patrick Richard Carstens; Timothy L Sanford (2011). Searching for the Forgotten War – 1812 Canada. Xlibris Corporation. p. 24.]}} הפלישה נעצרה במהירות והאל נסוג, בנותנו לגנרל הבריטי [[אייזק ברוק]] את התירוץ שהוא היה זקוק לו כדי להתקדם לדטרויט.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=faRVfmpL6ikC&pg=PA157&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false J. E. Kaufmann; H. W. Kaufmann (2004). Fortress America: the forts that defended America, 1600 to the present. Da Capo Press. p. 157.]}} בנקודת זמן זו, למרות בני בריתו מקרב האינדיאנים, היה ברוק בנחיתות מספרית של אחד לשניים. יחד עם זאת הוא התייחס אל האל כאל אדם הססני ובמיוחד הבין שהאל חושש מהברית של ברוק עם האינדיאנים. כך הוא הצליח לכפות על האל כניעה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=nBbwXmC9y3oC&pg=PA211&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Liberty, Equality, Power: A History of the American People. Cengage Learning. p. 211.]}} התבוסה בדטרויט הייתה גמורה ומוחלטת.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=_c09EJgek50C&pg=PA534&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false David Stephen Heidler; Jeanne T. Heidler (2004). Encyclopedia of the War of 1812. Naval Institute Press. p. 534.]}} התקפה אמריקנית גדולה מעבר לגזרת הניאגרה נבלמה בקרב קווינסטון הייטס (Battle of Queenston Heights), שם איבד ברוק את חייו.

ב-[[1813]] כבשו האמריקנים מחדש את דטרויט וזכו בהצלחות בשטחים שממערב ל[[ימת אירי]],{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=E9zYgseL_AYC&pg=PA44&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false James C. Bradford (2003). Atlas of American military history. Oxford University Press. p. 44.]}} מזרחה יותר הצליחו האמריקנים לכבוש ולשרוף את יורק (כיום [[טורונטו]]) ולכבוש את מבצר ג'ורג' על הניאגרה שבו החזיקו עד לסוף השנה. יחד עם זאת באותה שנה שתי תקיפות אמריקניות של מונטריאול נבלמו בשני קרבות שבהם לחמו מול האמריקנים גם חיילים סדירים בריטים וגם כוחות מיליציה צרפתים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=yhGVK1SPIJEC&pg=PA132&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Derek Hayes (2006). Historical atlas of the United States, with original maps. Douglas & McIntyre. p. 132.]}}

בשנות החמישים של המאה ה-19 החשש מפלישה אמריקנית החל להצטמצם והבריטים הרגישו שהם יכולים להתחיל בתהליך של הקטנת חילות המצב שלהם. ההסכם בין ארצות הברית לקנדה (Reciprocity Treaty) משנת [[1854]] סייע בהמשך להקל על החששות.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=RECqDmth57oC&pg=PA194&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Anne-Marie Mooney Cotter (2008). Just a number: an international legal analysis on age discrimination. Ashgate Publishing. p. 194.]}} יחד עם זאת הורגש שוב מתח כאשר פרצה [[מלחמת האזרחים האמריקנית]] בין השנים [[1861]]-[[1865]], מתח שהגיע לשיאו בתקרית טרנט (Trent Affair) בסוף [[1861]] ובתחילת [[1862]] שארעה כאשר קברניט ספינת תותחים אמריקנית עצר את הספינה "טרנט" כדי להוריד ממנה שני פקידים של [[הקונפדרציה]] שהיו בדרכם לבריטניה. הממשלה הבריטית זעמה ועקב החשש ממלחמה, נקטה בצעדים לתגבור חילות המצב שלה בצפון אמריקה בהגדילה אותם מ-4000 איש ל-18,000 איש.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=netrU16-ZU0C&pg=PA206&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Kenneth Bourne (1967). Britain and the Balance of Power in North America, 1815–1908. University of California Press. pp. 206, 259.]}} כך או אחרת, המלחמה נמנעה והמשבר הסתיים. תקרית זו הוכיחה שהסכסוך האנגלו-אמריקני כבר נמצא בסיומו מאחר שהאינטרס של שני הצדדים היה לשמור על יחסים ידידותיים. באותה תקופה קנדים רבים נדדו דרומה כדי להילחם במלחמת האזרחים, כשרובם הצטרפו למדינות הצפון, וחלק מהם אהד את מדינות הקונפדרציה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=nC6piY4KaLQC&pg=PA182&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Jason Andrew Kaufman (2009). The origins of Canadian and American political differences. Harvard University Press. p. 182.]}}

בריטניה הייתה אז מוטרדת יותר מהאיומים הצבאיים באזורים הקרובים יותר לאיים הבריטים והייתה לה תחושת חוסר רצון מההרגשה שעליה לממן את החזקתם של חילות מצב במושבות וכך, בשנת [[1867]] איחדה אותם תחת הממשל של ה[[דומיניון]] של קנדה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=MSHy65g7M7wC&pg=PA120&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Steven Kendall Holloway (2006). Canadian foreign policy: defining the national interest. University of Toronto Press. p. 120.]}} כתוצאה מכך ב-[[1871]], כוחות חיל המצב הבריטים נסוגו לחלוטין מקנדה, להוציא את הבסיסים בהליפקס ובאסקוימאלט (Esquimalt) שבהם נותרו חילות מצב מסיבות אסטרטגיות.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=VQLrnQ8ZV0QC&pg=PA97&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Robert Laird Borden (2005). Canadian constitutional studies: the Marfleet lectures, University of Toronto, October 1921. The Lawbook Exchange. p. 97.]}}

כוחות מנובה סקוטיה השתתפו ב[[מלחמת קרים]]. אנדרטת וולספורד-פרקר שבהליפקס מנציחה את הלוחמים במלחמה זו ובעיקר את המצור על [[סבסטופול]] (1854-1855). הקנדי הראשון שעוטר ב[[צלב ויקטוריה]] השתתף במלחמה זו.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=iuYhRIn1SB0C&pg=PA53&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false James Cornall (1998). Halifax: South End. Arcadia Publishing. p. 53.]}}{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=OaB-yf_MJXMC&pg=PA27&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Dave Birrell (2000). 50 Roadside Panoramas in the Canadian Rockies. Rocky Mountain Books. p. 27.]}}

הפלישות הפניאניות אירעו בתקופה בה נבחנו מחדש הנוכחות הצבאית הבריטית בקנדה והנסיגה המוחלטת שלהם לאחר הפלישה האחרונה לקנדה. הפלישות לא בוצעו על ידי כוח צבאי רשמי של ממשלת ארצות הברית אלא על ידי ארגון שנקרא הפניאנים (Fenians).{{הערה|שם=סניור|1=[http://books.google.co.il/books?id=Wmwi_6dS-UQC&pg=PA131&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Hereward Senior (1991). The last invasion of Canada: the Fenian raids, 1866–1870. Dundurn Press. pp. 131–134.]}} הפלישות הפניאניות שאירעו בין השנים [[1866]]-[[1871]] בוצעו על ידי קבוצה של אירים-אמריקנים, מרביתם יוצאי צבא האיחוד שנלחמו במלחמת האזרחים, שהאמינו שעל ידי כיבושה של קנדה יצליחו לסחוט את הממשלה הבריטית את שינוי מדיניותה ב[[אירלנד]].{{הערה|שם=סניור}} הפניאנים גם סברו בטעות שהאירים-הקנדים, שהיוו מרכיב כלל לא מבוטל באוכלוסייתה, יתמכו בצעדיהם הן מבחינה פוליטית והן מבחינה צבאית. בהקשר זה חשוב לזכור שרוב תושבי קנדה ממוצא בריטי היו באותה תקופה פרוטסטנטים ובמידה זו או אחרת היו ברובם נאמנים לכתר הבריטי.{{הערה|שם=סניור}}

בארצות הברית שלאחר מלחמת האזרחים היו רגשות אנטי-בריטים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=mRInXF4ikhcC&pg=PA450&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Cole Harris (2009). The Reluctant Land: Society, Space, and Environment in Canada Before Confederation. UBC Press. p. 450.]}} בזמן המלחמה, ספינות בשירות הקונפדרציה שנבנו בבריטניה גרמו צרות מרובות לצי הסוחר האמריקני. אירים אמריקנים היוו ציבור גדול ומשפיע בארצות הברית במיוחד במדינות הצפון ויחידות צבאיות גדולות שחייליהן היו ממוצא אירי השתתפו במלחמה. כך שלמרות שממשלת ארצות הברית הייתה מאוד מודאגת מפעילותם של הפניאנים, מזכיר המדינה [[ויליאם סיוארד]], התעלם בדרך כלל מפעילותם.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=9UGLVh4JifkC&pg=PA62&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Jackie G. Smith; Jackie Smith; Hank Johnston (2002). Globalization and resistance: transnational dimensions of social movements. Rowman & Littlefield. p. 62.]}} לפניאנים הותר להתארגן ולהתחמש ככל שיחפצו ואף הייתה להם רשות לגייס אנשים לשורותיהם בתוך מחנות הצבא.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=YJ3CrOiJ6wYC&pg=PA65&redir_esc=y Mitchell Snay (2007). Fenians, freedmen, and southern Whites: race and nationality in the era of Reconstruction. LSU Press. p. 65.]}} האמריקנים לא היו מוכנים להסתכן במלחמה עם בריטניה והתערבו כאשר הפניאנים איימו לסכן את הנייטרליות האמריקנית. הפניאנים היוו איום רציני על קנדה בהיותם יוצאי צבא האיחוד ומחומשים היטב.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=z7E-j1UWuOMC&pg=PA21&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false J. L. Granatstein (2011). Canada's Army: Waging War and Keeping the Peace. University of Toronto Press. p. 21.]}} למרות שהיוו כישלון, לפלישות הייתה השפעה על פוליטיקאים קנדים שהיו אז בעיצומם של הדיונים לקראת ההסכם לאיחוד קנדה ב-[[1867]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=gmgBsaRJbTQC&pg=PT161&redir_esc=y Christopher Moore (2011). 1867: How the Fathers Made a Deal. Random House Digital. p. 161.]}}

כאשר הושלם תהליך האיחוד והעצמאות של קנדה ועם יציאתם של חילות המצב, הייתה קנדה צריכה לקחת על עצמה את האחריות על ביטחונה. בשנת [[1868]] עבר חוק המיליציה (Militia Act) שלפיו בריטניה התחייבה לשלוח צבא במקרה של מצב חירום והצי המלכותי המשיך לספק הגנה ימית.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=G3tYljWV_zEC&pg=PA234&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Eugene R. Fidell; Dwight Hall Sullivan (2002). Evolving military justice. Naval Institute Press. p. 234.]}} סוללות תותחנים קטנות ומקצועיות הוצבו בקויבק ובקינגסטון.{{הערה|שם=גרנשטיין|1=[http://books.google.co.il/books?id=z7E-j1UWuOMC&pg=PA26&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false J. L. Granatstein (2011). Canada's Army: Waging War and Keeping the Peace. University of Toronto Press. p. 26.]}} ב-[[1883]] נוספה סוללה נוספת ונפתחו בסיסי הדרכה לפרשים ולחיל רגלים.{{הערה|שם=גרנשטיין}} אלה היו אמורים להיות הבסיס המקצועי למיליציה הקבועה הפעילה (Permanent Active Militia) שתהווה את עמוד התווך של מאמצי ההגנה של קנדה. בתאוריה, כל גבר כשיר גופנית בין הגילים 18 עד 60 היה חייב להתגייס לשירות במיליציה, אך בפועל, ההגנה על קנדה הייתה מסורה בידיהם של מתנדבים שאיישו את המיליציות ה"בלתי-קבועות" (Non-Permanent Active Militia).

נושא הסיוע הצבאי של קנדה לטובת בריטניה צץ שוב במהלך [[מלחמת הבורים השנייה]] שהתנהלה בשנים [[1899]]-[[1902]] ב[[דרום אפריקה]]. הקנדים התבקשו על ידי הבריטים לסייע בעימות והמפלגה השמרנית של קנדה הייתה בעד גיוס 8000 חיילים לשירות בדרום אפריקה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=LqI4r3-PX5sC&pg=PA137&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Bernd Horn (2006). The Canadian way of war: serving the national interest. Dundurn Press. p. 137.]}} דעתו של הציבור האנגלי-קנדי הייתה בעד השתתפות קנדית במלחמה.{{הערה|שם=מילר|1=[http://books.google.co.il/books?id=6E1qI16qa1MC&pg=PA27&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Carman Miller (1998). Painting the map red: Canada and the South African War, 1899–1902. McGill-Queen's Press (MQUP). p. 27]}} יחד עם זאת, הקנדים-הצרפתים התנגדו באופן גורף להשתתפות במלחמה, כמו דעתם של קבוצות אוכלוסייה אחרות.{{הערה|שם=מילר}} חילוקי דעות אלה פילגו את הממשלה בראשות המפלגה הליברלית, שסמכה הן על הציבור האנגלו-קנדי הפרו-בריטי והן על הציבור האנגלו-צרפתי האנטי-בריטי, שיתמכו בעמדתה לצאת למלחמה. ראש הממשלה [[וילפריד לורייה]] שלח לבסוף 1000 חיילים מהגדוד השני של רגימנט חיל הרגלים המלכותי הקנדי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=Dnu5LcZUQZEC&pg=PA158&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false James Laxer; Robert M. Laxer (1977). The Liberal idea of Canada: Pierre Trudeau and the question of Canada's survival. James Lorimer & Company. p. 158.]}} חילות משלוח נוספים נשלחו בהמשך, כולל כוח פרשים שגויס באופן פרטי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=bdvBgUlO2qgC&pg=PA96&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Stephen Badsey (2008). Doctrine and reform in the British cavalry 1880–1918. Ashgate Publishing. p. 96.]}}

לקנדה היה זה מכבר כוח ימי קטן שהגן על צי הדיג שלה, אך היא הסתמכה על בריטניה שתגן על חופיה. בריטניה הייתה מעורבת בהדרגה במרוץ החימוש מול [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]] וב-[[1908]] החליטה לפנות למושבותיה בעזרה בנושא הצי.{{הערה|שם=מרק|1=[http://books.google.co.il/books?id=afOEdO8mh1gC&pg=PA14&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Marc Milner (2010). Canada's Navy: The First Century. University of Toronto Press. pp. 14–16.]}} המפלגה השמרנית טענה שקנדה צריכה לתרום כסף לטובת ציודו של [[הצי המלכותי]] הבריטי.{{הערה|שם=מרק}} כמה קנדים-צרפתים לאומנים חשבו ששום עזרה לא צריכה להינתן. אחרים טענו שעדיף שלקנדה יהיה צי עצמאי משל עצמה שיוכל גם לסייע לבריטניה בעת הצורך.{{הערה|שם=מרק}}

לבסוף, ראש הממשלה לורייה החליט לפעול על פי הצעת פשרה זו ו"השירות הימי הקנדי" (Canadian Naval Service) הוקם ב-[[1910]] ובאוגוסט [[1911]] הוענקה לו הקידומת "המלכותית" והוא הוכר בתור [[הצי המלכותי הקנדי]] (Royal Canadian Navy).{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=QTdNo_2NzIQC&pg=PA286&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Ken Cox (2011). A Call to the Colours: Tracing Your Canadian Military Ancestors. Dundurn Press. p. 286.]}} כדי לרצות את החוגים האימפריאליסטים, הותנה בחוק השירות הימי (Naval Service Act) שבשעת חירום הצי הקנדי יוכל להיות מסופח לצי הבריטי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=afOEdO8mh1gC&pg=PA22&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Marc Milner (2010). Canada's Navy: The First Century. University of Toronto Press. p. 22.]}} לסעיף זה היו מתנגדים מקרב הצרפתים הקנדים. החוק הציב יעד של בניית צי שיכלול חמש [[סיירת (אונייה)|סיירות]] ושש [[משחתת|משחתות]].{{לתקן}}{{הערה|שם-=פרנסיס|1=[http://books.google.co.il/books?id=GbbZRIOKclsC&pg=PA320&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false R. D. Francis; Donald B. Smith; Richard Jones (2009). Journeys: A History of Canada. Cengage Learning. p. 320.]}} שתי הספינות הראשונות היו ספינות ישנות שנרכשו מאת הצי הבריטי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=27IggObUC9kC&pg=PA273&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Phillip Alfred Buckner (2005). Canada and the end of empire. UBC Press. p. 273.]}} עם עלייתם של השמרנים לשלטון בבחירות של שנת [[1911]] צומצם התקציב של הצי, אך הוא הורחב בשנות [[מלחמת העולם הראשונה]].

[[הגיס הקנדי]] הוקם במסגרת [[חיל המשלוח הקנדי]] בספטמבר [[1915]] לאחר הגעת הדיוויזיה הקנדית השנייה (2nd Canadian Division) לצרפת.{{הערה|שם=ניקולסון|1=[http://www.cobwfa.ca/images/CEF_e.pdf G. W. L. Nicholson (1964). Canadian Expeditionary Force 1914–1919: Official History of the Canadian Army in the First World War. Queen’s Printer. pp. 101–111, 165, 207–210.]}} הגיס הורחב על ידי סיפוחה של הדיוויזיה הקנדית השלישית (3rd Canadian Division) בדצמבר [[1915]] ושל הדיוויזיה הקנדית הרביעית (4th Canadian Division) באוגוסט [[1916]].{{הערה|שם=ניקולסון}} גיבושה של הדיוויזיה הקנדית החמישית (5th Canadian Division) החל בפברואר [[1917]], אך לא הסתיים באופן מלא עד שהיא פורקה בפברואר [[1918]] ואנשיה סופחו כתגבורת לארבע הדיוויזיות האחרות.{{הערה|שם=ניקולסון}} למרות שהגיס הקנדי היה תחת פיקודו של [[הצבא הבריטי]], היה לחץ חזק מטעם חוגים בממשלת קנדה, בעיקר לאחר הקרב על הסום, שהגיס ילחם כיחידה נפרדת מאוחדת במקום שהדיוויזיות שלו יפוזרו.{{הערה|שם=ניקולסון}} תוכניות להקמת גיס קנדי שני ועוד שתי דיוויזיות בוטלו והחלה מחלוקת ברמה לאומית על נושא גיוס החובה לשירות מעבר לים.

רוב התומכים בעד גיוס חובה הציגו אותו כאמצעי לתגבור השורות במקום החיילים הרבים שנפלו בקרבות. סר [[רוברט בורדן]] ראש ממשלת קנדה בזמן המלחמה, שהוביל את הגישה הזאת, שאף לשמור על המשכיות התרומה הצבאית של קנדה וכשהפעיל לחץ כבד על אישור גיוס החובה, חוקק חוק השירות הצבאי (Military Service Act). למרות שהתגובה לגיוס החובה הייתה חיובית בציבור עקב תמיכתו בבריטניה, בקויבק הוא לא היה פופולרי. משבר הגיוס של 1917 תרם רבות לפילוג בין דוברי האנגלית לדוברי הצרפתית בקנדה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=yNbybmjraNoC&pg=PA152&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Elizabeth Armstrong (1974). The Crisis of Quebec, 1914–1918. McGill-Queen's Press (MQUP). p. 152.]}}

בשלבים המאוחרים יותר של המלחמה, הגיס הקנדי נחשב לאחת היחידות המשפיעות והמכובדות ביותר מבין אלה שנלחמו ב[[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה|חזית המערבית]]. כאומה של שמונה מיליון תושבים היה המאמץ הלאומי המלחמתי שלה ראוי לציון. סך של 619,636 גברים ונשים שירתו בכוחות הקנדים במלחמת העולם הראשונה, שמתוכם 59,544 נפלו בקרבות ו-154,361 נפצעו. ההקרבה הקנדית מונצחת בשמונה אתרי זיכרון בצרפת וב[[בלגיה]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=Pf5y7sehRwAC&pg=PA280&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Geoffrey Hayes; Michael Bechthold; Laurier Centre for Military, Strategic and Disarmament Studies (2007). Vimy Ridge: a Canadian reassessment. Wilfrid Laurier University Press. p. 280.]}} 70 קנדים עוטרו במהלך המלחמה ב[[צלב ויקטוריה]].{{הערה|שם=ויקטוריה|1=[http://www.veterans.gc.ca/eng/collections/cmdp/mainmenu/group01/cnd-vc Orders and Decorations - Canadian Victoria Cross Recipients, Veterans Affairs Canada]}}

[[פלוגת מקנזי-פפינו]], כוח של מתנדבים קנדים שנקרא על שם מנהיגי המרד נגד הבריטים ב-[[1837]], שהייתה חלק מ[[הבריגדות הבינלאומיות]] נלחמה לצדם של הרפובליקנים ב[[מלחמת האזרחים בספרד]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=W7t_o-vov48C&pg=PA12&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Michael Petrou (2008). Renegades: Canadians in the Spanish Civil War. UBC Press. p. 12.]}} הקנדים הראשונים שהשתתפו במלחמה סופחו לכוח האמריקני שלחם שם ומאוחר יותר הוקם כוח צפון אמריקני שכלל בתוכו כ-40 קנדים. עד לקיץ [[1937]] כ-1200 קנדים היו מעורבים במלחמה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=gtXLtAGbZBgC&pg=PA70&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false John Virtue (2008). Fred Taylor: brother in the shadows. McGill-Queen's Press (MQUP). p. 70.]}} מבין כל 1546 הקנדים שידוע שהשתתפו במלחמה, נהרגו בקרבות 721 איש.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=z4xK6CasigkC&pg=PA261&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Barry M. Gough (2010). Historical Dictionary of Canada. Scarecrow Press. p. 261.]}}

[[מלחמת העולם השנייה]] פרצה בעקבות פלישתה של [[גרמניה הנאצית|גרמניה]] ל[[פולין]] ב-[[1 בספטמבר]] [[1939]]. הפרלמנט הקנדי אישר את החלטת הממשלה להכריז מלחמה על גרמניה ב-[[10 בספטמבר]], שבוע לאחר שעשו כן בריטניה וצרפת.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=XBdy3AjuACoC&pg=PA9&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Charles D. Kipp (2005). Because We Are Canadians: A Battlefield Memoir. Douglas & McIntyre. p. 9.]}} טייסים קנדים לקחו חלק קטן אך משמעותי ב[[הקרב על בריטניה|קרב על בריטניה]]{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=-8J9twhBtuwC&pg=PA21&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Edmund Cosgrove; Brick Billing (2003). Canada's Fighting Pilots. Dundurn Press. p. 21.]}} ו[[הצי המלכותי הקנדי]] וצי הסוחר הקנדי שיחקו תפקיד מכריע ב[[המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939 - 1945)|מערכה באוקיינוס האטלנטי]]. "כוח C" (C Force), שכלל שני גדודי חיל רגלים קנדים, היה מעורב ב[[קרב הונג קונג]] הכושל.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=LEVjz5RdHqcC&pg=PA110&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false David Jay Bercuson; Sydney F. Wise (1994). The Valour and the horror revisited. McGill-Queen's Press (MQUP). p. 110.]}} כוחות של דיוויזיית חיל הרגלים הקנדית השנייה (2nd Canadian Infantry Division) הובילו את [[הפשיטה על דייפ]] הכושלת באוגוסט [[1942]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=j7YFRkIQ8H0C&pg=PA75&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false John Alan English (1991). The Canadian Army and the Normandy campaign: a study of failure in high command. Greenwood Publishing Group. p. 75.]}} דיוויזיית חיל הרגלים הקנדית הראשונה (1st Canadian Infantry Division) והטנקים של הבריגדה המשוריינת הקנדית הראשונה (1st Canadian Armoured Brigade) נחתו ב[[פלישת בעלות הברית לסיציליה|סיציליה]] ביולי [[1943]] ולאחר 38 ימי לחימה לקחו חלק בפלישה המוצלחת ל[[פלישת בעלות הברית לאיטליה|איטליה]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=SK61lK1JplIC&pg=PA61&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Lance Goddard (2007). Hell & high water: Canada and the Italian campaign. Dundurn Press. p. 61.]}} הכוחות הקנדים לקחו חלק חשוב במסע המלחמה שהתקדם לצפון איטליה ובסופו של דבר הוכפפו למפקדת הגיס שלהם בראשית [[1944]] לאחר קרבות עקובים מדם בקרב נהר מורו (Moro) ובארטונה (Ortona).{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=pzL7VE3o24wC&pg=PA4&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Mark Zuehlke (2004). Ortona: Canada's Epic World War II Battle. Douglas & McIntyre. p. 4.]}}

ב-[[6 ביוני]] [[1944]] הדיוויזיה הקנדית השלישית (3rd Canadian Division), בסיוע טנקים של הבריגדה המשוריינת הקנדית השנייה, נחתו בחוף ג'ונו במסגרת [[הפלישה לנורמנדי]]. כוחות מוטסים קנדים נחתו גם הם מוקדם יותר באותו יום מעבר לחופים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=QFZ8G-SmVk0C&pg=PA126&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Anthony Hall; Tony Hall (2004). D-Day: Operation Overlord Day by Day. Zenith Imprint. p. 126.]}} עד לסוף היום הקנדים ביצעו את החדירה העמוקה ביותר לתוך פנים הארץ מבין כל חמשת כוחות הנחיתה שהשתתפו בפלישה. לקנדה היה תפקיד חשוב בקרבות שהתנהלו בהמשך בנורמנדי. הגיס הקנדי השני הפך בהמשך, לראשונה בתולדות קנדה, למפקדת ארמייה. בקרב על שלדט (Battle of the Scheldt) הביסה הארמייה הקנדית הראשונה (First Canadian Army) כוח גרמני מחופר במחיר דמים גבוה ואיפשרה את עגינתם של בעלות הברית ב[[אנטוורפן]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=yjVaApRR1g0C&pg=PA105&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Lance Goddard (2005). Canada and the liberation of the Netherlands, May 1945. Dundurn Press. p. 105.]}} הארמייה נלחמה בשתי מערכות גדולות נוספות: בחבל הריין בפברואר-מרץ 1945 ובקרבות מעבר לריין בשבועות האחרונים למלחמה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=S3xSRrY2kYgC&pg=PA167&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Douglas E. Delaney (2012). Corps Commanders: Five British and Canadian Generals at War, 1939–45. UBC Press. p. 167]}} הגיס הקנדי הראשון שב לצפון-מערב אירופה מאיטליה בראשית 1945, התאחד עם הארמייה הקנדית הראשונה וסייע בשיחרור [[הולנד]], כולל הצלתם של הולנדים רבים ממוות ברעב. כמו כן הוא השתתף בפלישה לגרמניה.

אנשי [[חיל האוויר המלכותי הקנדי]] שירתו יחד עם טייסות ההפצצה והקרב של [[חיל האוויר המלכותי]] הבריטי. ולקחו חלק חשוב ב[[הקרב על בריטניה|קרב על בריטניה]], בלוחמה נגד צוללות במהלך [[המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939 - 1945)|מערכה באוקיינוס האטלנטי]] ובמשימות הפצצה בגרמניה. למרות שטייסים רבים של חיל האוויר המלכותי הקנדי שירתו בחיל האוויר המלכותי הבריטי, "קבוצה מס' 6 של חיל האוויר המלכותי" (No. 6 Group RAF Bomber Command) הייתה מורכבת באופן מוחלט מטייסות של חיל האוויר המלכותי הקנדי. כוח האדם של החיל נתן סיוע קרוב לכוחות בעלות הברית במהלך הפלישה לנורמנדי ובקרבות שהתנהלו לאחר מכן בתוך אירופה. כדי לשחרר לחזית טייסים למשימות קרביות ולמשימות אימונים, הוקמה ב-1941 "דיוויזיית הנשים של חיל האוויר המלכותי הקנדי" (Royal Canadian Air Force Women's Division). עד לסוף המלחמה החיל הפך להיות חיל האוויר הרביעי בגודלו מבין חילות האוויר של בעלות הברית.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=M-4fTjgteikC&pg=PA109&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Christopher McCreery (2007). The Maple Leaf and the White Cross: A History of St. John Ambulance and the Most Venerable Order of the Hospital of St. John of Jerusalem in Canada. Dundurn Press. p. 109.]}}

זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה החלה המלחמה הקרה. תחילתה הרשמית של המלחמה הקרה מיוחסת לעריקתו של פקיד ה[[צופן]] בשגרירות [[ברית המועצות]] ב[[אוטווה]], [[איגור גוזנקו]] בשנת 1945.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=msaESCg9lgAC&pg=PA15&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Amy Knight (2007). How the Cold War Began. Basic Books. p. 15.]}} אירוע זה היה הראשון שהוביל להקמתו של פרויקט PROFUNC, פרויקט סודי ביותר של ממשלת קנדה, שמטרתו הייתה זיהוי ומעצר של אוהדי הקומוניזם בתקופות השיא של המלחמה הקרה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=4NmjeHDAyjMC&pg=PA142&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Franca Iacovetta; Roberto Perin; Angelo Principe (2000). Enemies within: Italian and other internees in Canada and abroad. University of Toronto Press. p. 142.]}} כחברה מייסדת של ברית [[נאט"ו]] וכחתומה על ברית [[פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה]] (NORAD), הייתה קנדה מחויבת לבריתות כנגד הגוש הקומוניסטי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=PXdDze0yxwwC&pg=PA214&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Robert Bothwell (2007). Alliance and illusion: Canada and the world, 1945–1984. UBC Press. p. 214.]}} כוחות צבאיים קנדים היו מוצבים ב[[גרמניה]] במשך כל שנות המלחמה הקרה וקנדה הייתה שותפה לאמריקנים בהקמת מערכות הגנה כנגד מתקפה סובייטית אפשרית כמו "קו ההגנה המוקדמת מרחוק" (Distant Early Warning Line – DEW-Line). כמייצגי מעצמת ביניים, מכתיבי המדיניות הקנדית יכלו לבצע מעט מאוד פעולות צבאיות עצמאיות וכך אומצה מדיניות רב-צדדית ככול שיכלו כוחותיה הצבאיים של קנדה לתרום במסגרת פעילות קואליציה רחבה יותר. מדיניות זו הובילה את קנדה להימנע מהשתתפות בכמה מלחמות שבהן לקחו חלק בעלות ברית קרובות שלה, הבולטות שבהן הן [[מלחמת וייטנאם]] ו[[מלחמת עיראק]], למרות שקנדה הושיטה סיוע עקיף ואזרחים קנדים שירתו בצבאות זרים בשתי מלחמות אלה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=sXDba-2TaNIC&pg=PR8&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Fred Gaffen (1995). Cross-border warriors: Canadians in American forces, Americans in Canadian forces: from the Civil War to the Gulf. Dundurn Press. p. 8.]}}{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=xkQE6rJl5sEC&pg=PA74&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Rodney P. Carlisle (2007). Iraq War. Infobase Publishing. p. 74.]}}

קנדה שלחה 26,791 חיילים למלחמה בקוריאה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=NpOp2OO1-DAC&pg=PA126&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Gordon L. Rottman (2002). Korean War order of battle: United States, United Nations, and Communist Ground, Naval, and Air Forces, 1950–1953. Greenwood Publishing Group. p. 126.]}} מתוכם נהרגו 516 חיילים ו-1042 נפצעו.{{הערה|1=[http://www.veterans.gc.ca/eng/teach_resources/korfact 10 Facts on . . . The Korean War, Veterans Affairs Canada]}} מלחמת קוריאה מכונה לעתים בקנדה "המלחמה הנשכחת" ("The Forgotten War") וזאת בשל העובדה שתרומתה של קנדה בשתי מלחמות העולם מאפילה על תרומתה במלחמת קוריאה. קנדה היא אחת המדינות החתומות על הסכם שביתת הנשק המקורי של [[1953]], אך היא לא החזיקה בקוריאה חילות מצב לאחר [[1955]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=eCizi80V1M0C&pg=PA221&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false David J. Bercuson (2002). Blood on the Hills: The Canadian Army in the Korean War. University of Toronto Press. p. 221.]}}

[[משבר אוקטובר]] היה סדרה של אירועים שאירעו כתוצאה מחטיפתם של פקידי ממשלה על ידי חברי [[החזית לשחרור קוויבק]] (FLQ) במהלך חודש אוקטובר [[1970]] במחוז [[קוויבק]], בעיקר באזור המטרופולין של [[מונטריאול]]. במהלך משבר הטרור ראש ממשלת קנדה [[פייר טרודו]] נשאל כיצד הוא מתכוון לפתור את המשבר והוא השיב "רק תראו אותי" ("Just watch me"), היה זה משפט שנחקק עמוקות באתוס הקנדי.{{הערה|1=[http://www.cbc.ca/archives/categories/politics/civil-unrest/the-october-crisis-civil-liberties-suspended/just-watch-me.html ראיון טלוויזיה עם טרודו ברשת CBC ב-13 באוקטובר 1970]}} שלושה ימים מאוחר יותר, ב-[[16 באוקטובר]], הגיעו האירועים לשיא, כאשר הוצא צו לנקיטת צעדי חירום צבאיים בעתות שלום בפעם היחידה בהיסטוריה של קנדה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=VYgTaGwa4nsC&pg=PA287&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Reingard M. Nischik (2008). History of literature in Canada: English-Canadian and French-Canadian. Camden House. p. 287.]}} על פי הצו הוצבו 12,500 חיילים בכל רחבי קוויבק שמתוכם 7500 הוצבו באזור מונטריאול.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=z7E-j1UWuOMC&pg=PA366&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false J. L. Granatstein (2011). Canada's Army: Waging War and Keeping the Peace. University of Toronto Press. p. 366.]}}

קנדה לא השתתפה בקרבות ב[[מלחמת וייטנאם]] ובאופן רשמי הייתה במצב של אי-לוחמה. מעורבותם של כוחות קנדים הוגבלה לכוח קטן שב-[[1973]] סייע לאכוף את ההבנות שהושגו בהסכם השלום של פריז שסיים את המלחמה. יחד עם זאת הייתה למלחמה השפעה על הציבור הקנדי. כתנועת נגד למשתמטים מגיוס שהגיעו לקנדה מארצות הברית, התנדבו כ-30,000 קנדים להילחם בחזית בדרום-מזרח אסיה.{{הערה|1=[http://www.cbc.ca/archives/categories/war-conflict/vietnam-war/canadas-secret-war-vietnam/americans-react-to-1973-vietnam-ceasefire.html "Canada's Secret War: Vietnam". CBC.]}} בין המתנדבים היו חמישים בני מוהוק. 110 קנדים נהרגו במלחמה ו-7 נותרו נעדרים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=hV-y4BNWTt0C&pg=PA167&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Kathleen Malley-Morrison (2009). State Violence and the Right to Peace: Western Europe and North America. ABC-CLIO. p. 167.]}}

[[משבר אוקה]] היה סכסוך קרקעות בין [[שבט המוהוק]] ובין עיריית אוקה (Oka) שבדרום קוויבק שהחל ב-[[11 ביולי]] והתמשך עד [[26 בספטמבר]] [[1990]]. ב-[[8 באוגוסט]] ראש ממשלת קוויבק, רוברט בוראסה (Robert Bourassa), הכריז במסיבת עיתונאים שהוא יפעיל את סעיף 275 בחוק ההגנה הלאומי שמאפשר הפעלת סיוע צבאי למטרות אזרחיות.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=jnRGYpNuI18C&pg=PA197&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Barry Scott Zellen (2009). On thin ice: the Inuit, the state, and the challenge of Arctic sovereignty. Rowman & Littlefield. p. 197.]}} הזכות המוקנית בסעיף זה לממשלות המחוזות, הופעלה לאחר ששוטר אחד ושניים מבני המוהוק נהרגו.{{הערה|שם=מיכאל|1=[http://books.google.co.il/books?id=JubluLf2b0gC&pg=PA10&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Michael Riordon (2005). An unauthorized biography of the world: oral history on the front lines. Between The Lines. p. 10.]}} ראש מטה כוחות ההגנה הפעיל כוחות פדרליים המוצבים בקוויבק כסיוע לרשויות המקומיות. במהלך המשבר 2500 חיילים סדירים ואנשי מילואים גויסו.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=hQIBdJxrJeUC&pg=PA134&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Harry Swain (2011). Oka: a political crisis and its legacy. Douglas & McIntyre. p. 134.]}} כוחות הוצבו סביב לאוקה ולמונטריאול ובה בעת מטוסי סיור ביצעו משימות צילום ואיסוף מידע מעל הטריטוריה של המוהוק.{{הערה|שם=מיכאל}} למרות המתיחות הרבה ששררה בין אנשי [[האומות הראשונות]] לבין כוחות ההגנה, לא נורו שום יריות במהלך המשבר.

קנדה הייתה אחת המדינות הראשונות לגנות את הפלישה העיראקית ל[[כווית]] והיא הסכימה במהירות להצטרף לקואליציה הבינלאומית בהנהגת [[ארצות הברית]]. באוגוסט [[1990]] התחייב ראש ממשלת קנדה [[בריאן מלרוני]] שהכוחות הקנדיים ישלחו כוח משימה ימי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=pDFFeppU93MC&pg=PA13&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Michael L. Hadley; Robert Neil Huebert; Fred W. Crickard (1996). A nation's navy: in quest of Canadian naval identity. McGill-Queen's Press (MQUP). p. 13.]}} שתי משחתות וספינת אספקה של [[הצי המלכותי הקנדי]] הצטרפו לכוח האמנעה הימי. כוח המשימה הקנדי הוביל את כוח הלוגיסטיקה הימי ב[[המפרץ הפרסי|מפרץ הפרסי]]. ספינה רביעית הגיעו לזירה לאחר שהסתיימו פעולות האיבה והייתה הספינה הראשונה מכוחות הקואליציה שביקרה בכווית.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=hEUhrYvbdn4C&pg=PA253&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Jean H. Morin; Richard Howard Gimblett (1997). Operation Friction, 1990–1991: the Canadian forces in the Persian Gulf. Dundurn Press. p. 253.]}}

בעקבות הסכמת [[האו"ם]] לשימוש בכוח כנגד [[עיראק]], שלחו הכוחות הקנדים טייסת של מטוסי הורנט CF-18 ומסוקי סיקורסקי CH-124 סי-קינג עם צוות קרקע, יחד עם בית חולים שדה כדי שיטפל בנפגעים מקרב כוחות הקרקע.{{הערה|1=[http://www.forces.gc.ca/en/news/article.page?doc=canada-and-multilateral-operations-in-support-of-peace-and-stability/hnlhlxfi "Canada and Multilateral Operations in Support of Peace and Stability". National Defence. 2010.]}} כאשר החלה המערכה באוויר, מטוסי ההורנט הקנדים השתלבו בכוחות הקואליציה וביצעו משימות לכיסוי אווירי ותקיפת מטרות קרקעיות. הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת קוריאה שכוחות צבאיים קנדים השתתפו בפעולות קרביות התקפיות.{{הערה|שם=מורין|1=[http://books.google.co.il/books?id=hEUhrYvbdn4C&pg=PA168&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Jean H. Morin; Richard Howard Gimblett (1997). Operation Friction, 1990–1991: the Canadian forces in the Persian Gulf. Dundurn Press. pp. 168–170.]}}

במהלך [[מלחמת האזרחים בסומליה]] התחייב ראש ממשלת קנדה בריאן מלרוני שארצו תשלח כוחות לכוחות האו"ם ב[[סומליה]] (United Nations Operation in Somalia I – UNOSOM I) לאחר החלטת [[מועצת הביטחון]] של האו"ם מס 751.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=Il8uF1FX7J4C&pg=PA120&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Kim Richard Nossal (2002). Diplomatic Departures: Conservative Era in Canadian Foreign Policy. UBC Press. p. 120.]}} כוח או"ם זה היה החלק הראשון במאמציו של הארגון לספק סיוע ביטחוני והומניטארי בסומליה ולשמור על הפסקות האש שהושגו בתיווכו.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=wwb3rCcnvpUC&pg=PA68&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Nina M. Serafino (2005). Peacekeeping and related stability operations. Nova Publishers. p. 68.]}} כוחות קנדים השתתפו יחד עם כוחות אמריקנים במבצע "השבת התקווה" ( Operation Restore Hope). במאי [[1993]] המבצע עבר להיות תחת פיקוד האו"ם ששמו שונה ל- UNOSOM II.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=8Tnoj2QxT4oC&pg=PA109&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Ken Rutherford (2008). Humanitarianism under fire: the US and UN intervention in Somalia. Kumarian Press. p. 109.]}} בשלביו האחרונים הפך המבצע לאסון פוליטי מבחינתם של הכוחות הקנדיים.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=eHe9h45lyQoC&pg=PA170&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Grant Dawson (2007). "Here is hell": Canada's engagement in Somalia. UBC Press. p. 170.]}} במהלך המבצע אירע מקרה בו עינו חיילים קנדים נער סומלי עד למותו, מה שכונה "פרשת סומליה" ( Somalia Affair).{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=Kc6K0T58yMsC&pg=PA4&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Sherene Razack (2004). Dark threats and white knights: the Somalia Affair, peacekeeping, and the new imperialism. University of Toronto Press. p. 4.]}} בעקבות התקרית יחידת העילית, הרגימנט הקנדי המוטס ( Canadian Airborne Regiment ), פורקה ונגרם נזק רב לשמם הטוב של הכוחות הקנדיים בדעת הקהל בקנדה.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=MP0R0MeC5zMC&pg=PA397&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Howard Coombs (2008). The Insubordinate and the Noncompliant: Case Studies of Canadian Mutiny and Disobedience, 1920 to Present. Dundurn Press. p. 397.]}}

קנדה הצטרפה לקואליציה הבינלאומית ב[[מלחמת אפגניסטן (2001-)|מלחמת אפגניסטן]] ב-[[2001]]. המלחמה פרצה בעקבות [[פיגועי 11 בספטמבר]] ומטרתה הייתה למגר את משטר ה[[טליבאן]] ולחסל את ארגון [[אל-קאעידה]]. קנדה שלחה כוחות מיוחדים וכוחות קרקע שייקחו חלק במלחמה. במלחמה זו קבע [[צלף (ירי)|צלף]] קנדי שיא עולמי להרג ממרחק.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=-mkh931pIugC&pg=PA324&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Martin Pegler (2006). Out of Nowhere: A History of the Military Sniper. Osprey Publishing. p. 324.]}} בראשית [[2003]] התנהל ויכוח ציבורי ובעקבותיו דיון משפטי על אחריותם של חיילי צבא קנדה על עינויים שעברו שבויי טליבאן.{{הערה|1=[http://www.cbc.ca/news/canada/mp-says-u-s-treatment-of-afghan-prisoners-coming-back-to-haunt-it-1.373507 "MP says U.S. treatment of Afghan prisoners coming back to haunt it". CBC. March 24, 2003.]}} ב-[[17 במאי]] [[2005]] הייתה קפטן ניקולה גודרד (Nichola Goddard) האישה הראשונה בכוחות הקנדיים שנפלה בפעולה קרבית.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=wwjgergxUB8C&pg=PA41&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Saskatoon Women's Calendar Collective. Her story: the Canadian women's calendar. Coteau Books. p. 41.]}} אחד הקרבות הראויים ביותר לציון עד כה, שבהם השתתפו הכוחות הקנדים באפגניסטן, הוא הקרב השני בנפת פנג'וואי (Panjwayi) שבמחוז קנדהאר ביולי [[2006]]. בסוף אותה שנה נבחר "החייל הקנדי" כאיש השנה של העיתונות הקנדית בשל המלחמה באפגניסטן.{{הערה|1=[http://www.cbc.ca/news/canada/canadian-soldier-voted-2006-newsmaker-1.579620 CBCnews Dec 25, 2006]}} ב-[[27 בנובמבר]] [[2010]] ביצע הגדוד הראשון של הרגימנט ה-22 את הפעולות הקרביות האחרונות ב[[קנדהאר]] לפני פינוי הכוחות הקנדים מאפגניסטן.{{הערה|1=[http://www.cbc.ca/news/world/canadian-troops-mark-final-combat-rotation-1.938891 "Canadian troops mark final combat rotation". CBC. November 27, 2010. ]}} ביולי [[2011]] נשלחה קבוצה קטנה מהכוחות הקנדיים להשתתף במשלחת אימון של נאט"ו שתכשיר את הצבא ואת המשטרה של אפגניסטן והיא אמורה להישאר שם עד [[2014]].{{הערה|1=[http://www.international.gc.ca/media/aff/news-communiques/2010/364.aspx Foreign Affairs, Trade and Development Canada]}}

בין ה-[[3 באוגוסט]] עד ה-[[16 בספטמבר]] [[2003]] התקיים מבצע סיוע גדול על אדמת קנדה.{{הערה|שם=שריפות|1=[http://www.forces.gc.ca/en/news/article.page?doc=canadian-forces-end-firefighting-operations-in-b-c/hnocfjhe "Operation Peregrine: Canadian Forces Personnel Fighting B.C. Forest Fires". Land Force Western Area. 2009. ]}} בראשית אוגוסט 2003, הוכה מחוז [[קולומביה הבריטית]] ביותר מ-800 שריפות יער.{{הערה|שם=שריפות}} שירותי הכיבוי המקומיים הגיעו לנקודת שבירה ועשרות אלפי תושבים נאלצו להתפנות מבתיהם. ממשלת המחוז ביקשה סיוע פדרלי ותוך כמה ימים 2200 חיילים קנדים נשלחו לאזור. המבצע ארך 45 ימים ובשיאו הועסקו בו יותר מ-2600 חיילים.{{הערה|שם=שריפות}} היה זה מבצע הסיוע השלישי בגודלו על אדמת קנדה לאחר הסיוע בשיטפון בנהר האדום ובסופת השלגים.{{הערה|שם=שריפות}}

[[חוקת קנדה]] מטילה את האחריות על הביטחון הלאומי באופן בלעדי על [[ממשלת קנדה]] ותקציב המדינה מוקצה למטרה זו. בשנת התקציב 2008-2009 סעיף הביטחון עמד על 18.9 מיליארד [[דולר קנדי]] שהם 1.4% מ[[תוצר מקומי גולמי|התוצר המקומי הגולמי]].{{הערה|1=[http://dspace.dsto.defence.gov.au/dspace/bitstream/1947/9994/1/DSTO-TN-0888%20PR.pdf "Science and Technology Support for National Security: An International Review". Defence Science and Technology Organisation. 2009.]}}{{הערה|1=[http://www.tbs-sct.gc.ca/rpp/2008-2009/inst/dnd/images/sec1f-table1-lg-eng.jpg Treasury Board of Canada Secretariat. "Departmental Planned Spending and Full-Time Equivalents". Queen's Printer.]}} תקציב רגיל זה הוגדל ב-2005 ב-12.5 מיליארד דולר קנדי במשך חמש שנים, בתוספת התחייבות להגדיל את כוח האדם הסדיר של הכוחות הקנדיים ב-5000 איש ואת כוחות המילואים ב-3000 איש באותה תקופה.{{הערה|1=[http://www.fin.gc.ca/budget05/pdf/speeche.pdf Department of Finance (2005). The Budget Speech 2005. Canada in the World. Queen's Printer. p. 20.]}} ב-2006 הוגדל התקציב ב-5.3 מיליארד דולר קנדי נוספים במשך חמש שנים לצורך תוספת של 13,000 חיילים בשירות סדיר ו-10,000 חיילים בשירות מילואים, בנוסף ל-17.1 מיליארד דולר קנדי לרכישת משאיות חדשות לצבא קנדה, מטוסי תובלה ומסוקים עבור חיל האוויר וספינות סיוע עבור הצי. ביולי 2010 הודיעה הממשלה על עסקת הרכש הגדולה ביותר בהיסטוריה של קנדה של 65 מטוסי [[F-35 לייטנינג II]] בשווי 9 מיליארד דולר קנדי.{{הערה|1=[http://www.bbc.co.uk/news/world-us-canada-10667633 "Row over Canada F-35 fighter jet order". BBC News. July 16, 2010.]}} קנדה היא אחת המדינות הבודדות שסייעה בפרויקט הפיתוח של ה-F-35 והיא השקיעה יותר מ-168 מיליון דולר קנדי בתוכנית.{{הערה|1=[http://www.vancouversun.com/business/Conservatives+purchase+fighter+jets/3286911/story.html Mike De Souza; David Pugliese (July 16, 2010). "Conservatives announce $9B purchase of military fighter jets". Vancouver Sun.]}} ב-2011 ההוצאה הצבאית של קנדה הסתכמה בכ-24.5 מיליארד דולר קנדי.{{הערה|1=[http://milexdata.sipri.org/result.php4 "Military expenditure of Canada". SIPRI.]}}