סכנות צלילה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←דקומפרסיה: קישורים פנימיים |
←סכנות עיקריות: אויר->אוויר |
||
שורה 54:
דרך הטיפול היא ראשית לעלות חזרה לעומק נמוך מ-30 מטר. יש לציין כי גבולות הצלילה הספורטיבית אינם מתירים צלילה העמוקה מהעומק הזה לצוללים שלא עברו הסמכה מיוחדת להתמודדות עם תחושה זו (התמחות צלילת עומק). בנוסף, קיימים קורסי התמחות בצלילה אשר מאפשרים צלילה עם תערובות גז נוספות, כגון צלילה עם [[נייטרוקס|אוויר מועשר בחמצן]] ו[[הליום]] אשר מפחית את כמות ה[[חנקן]] כך שתופעת שכרון המעמקים מופיעה בעומקים גדולים יותר.
====הרעלת חמצן====
הרעלת חמצן נגרמת כתוצאה מעליה ב[[לחץ חלקי|לחץ החלקי]] של ה[[חמצן]] בגוף לגובה העולה על סף הרעילות של החמצן, כאמור העלייה בלחץ נגרמת מהעמקה המקטינה את נפח הגזים באופן משמעותי ומעלה את ריכוז הגזים. סף הרעילות של החמצן הוא כשלחצו החלקי מגיע ל1.6 [[אטמוספירה|אטמוספירות]] מכלל תערובת הנשימה (הלחץ החלקי המומלץ לשימוש הוא 1.5) . באוויר רגיל (21 אחוז חמצן-79 אחוז חנקן) החמצן מגיע לריכוז כזה רק בעומק 66 מטר שהוא הרבה מעבר לתחום הצלילה הספורטיבית, אך בתערובות
הרעלת חמצן מתחלקת לשני סוגים: הרעלה במערכת העצבים, והרעלה במערכת הנשימה.
הרעלה במערכת הנשימה תלויה גם בזמן החשיפה לגז.
====קריעת ריאה\תסחיף====
כאמור נפחו של גז קטן עם הגדלת הלחץ בהעמקה וגדל עם הפחתת הלחץ בעליה (כתוצאה מ[[חוק בויל]]).
צולל הנושם
סכנה אחרת שיכולה להיגרם מכך היא תסחיף, מצב שבו האוויר המתנפח בורח אל מחזור הדם.
כדי למנוע מצבים אלו הנוהל בצלילות הוא שאסור להפסיק נשימה ונשיפה בזמן צלילה כדי להבטיח יציאת
==פגיעות באורוטראומה==
| |||