מיתולוגיה כנענית – הבדלי גרסאות

* '''[[אל (אל כנעני)|אל]]''' - מוכר גם בשם תחת'''אלו'''. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של [[זאוס]] היווני ו[[אנו]] הבבלי. כינויו בטקסט מאוגרית: "קונה שמים וארץ". בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש [[תשרי]] בתחילת השנה. [[מלכיצדק]] מלך שלם כנראה עבד אותו, שכן כתוב שהוא כהן לאל עליון.'''

* '''[[אשרה (אלה)|אשרה]]''' (או אשרת) - נקראה גם "רבת עתירת ים", "אלת" ו"בעלת". אלת הבית של ארץ כנען, אשתו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה. פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה, והיה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם וגם למיניות מקודשת - לכך מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות. המקבילה של [[הרה]] היוונית ונינטו הבבלית. פסליה, שהיו עשויים מעץ, לא שרדו.'''

** שליחה '''שליחה קדש-ואמרר''', דייג אשרה. מקור שמו "קודש" כבעברית ו"אמרר" מלשון אמיר או מלשון חוזק. (דוד אמיר, אלים וגיבורים, עמ' 159)'''

* '''[[בעל (אל)|בעל]]''' - אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. אליל הצידונים. משמו בא המונח "[[חקלאות בעל]]", שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם, רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתורת. פולחנו, על פי התנ"ך, היה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים. היה האל הקשה ביותר שאיתו התמודדו ישראל. בעימותו עם פולחן הבעל על [[הר הכרמל]], ביקש [[אליהו]] מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח ([[ספר מלכים|מלכים]] א, פרק י"ח). לפחות פעמיים מסופר על טבח שנעשה בעובדי הבעל: פעם אצל אליהו ופעם אצל [[יהוא]] בעקבות רדיפתה של איזבל הצידונית את נביאי ה' והניסיון להשמדתם. מקביל ל[[מורדוך]] הבבלי.'''

** '''טלי''' בת רב - אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.'''

** '''פדרי''' בת אור - אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל.'''

** '''ארצי''' בת יעבדר - אלת העפר, בתו או אשתו של בעל.'''

** '''גפן-ואֻגר''' (=גפן ושדה) - שליחו של בעל מתואר כנער.'''

* '''[[עשתרת]]''' - אלת היופי, הפיריון והתשוקה, מגינת הבית, אלילת הצידונים, בתו של אל ורעייתו של בעל. מזוהה עם '''אישתר'''אישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, [[אפרודיטה]] היוונית ו[[ונוס]] הרומית. מכונה גם ''''''מלכת השמים'''. מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה ב[[תל מגידו|מגידו]]. מזוהה עם כוכב [[נוגה]]. סמלה היה [[יונה|יונים]]. היא תוארה כאשה שנחשים מטפסים על רגליה. בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אימו, ודעה במחקר המקרא מייחסת לכך את חומרת היחס המקראי לאיסור בישול גדי בחלב אמו, שנזכר שלוש פעמים בתורה. האכלת יונים הייתה אף היא חלק בפולחנה. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" ב[[ירמיהו]] לפחות חמש פעמים: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" ([[ספר ירמיה]], פרק מ"ד י"ח). בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. הייתה אלת העיר [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] בתקופה הרומית. ב-63 לספירה הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה.'''

* '''[[ענת (אלה)|ענת]]''' - אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. מין "טומבוי" שכזו, שרוחצת בדם האנשים מבלי להניד עפעף. בתו של אל. המקבילה של האלה [[אתנה]] היוונית. הצילה את אחיה בעל מידי ים ומות. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה בית ענת, לא יכלו אנשי [[שבט נפתלי]] לכבוש.'''

* '''[[שפש]]''' - (פ ומ מתחלפות) אלת השמ'''שהשמש, "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה כמובן בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב ב[[ספר דברי הימים]] ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ." כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.