ג'ף בק – הבדלי גרסאות

|רקע=נגן

|שם=ג'ף בק

|כיתוב=ג'ף בק בהופעה ב[[מלבורן]], [[אוסטרליה]], ינואר 2009

|שם לידה=

כמו כל גיטריסט מתחיל ב[[שנות השישים]], בק החל כגיטריסט מלווה. ג'ימי פייג' נהג לעזור לו כספית בכך שסידר לו לנגן בהקלטות שבהן לא יכול היה לנגן בעצמו בגלל התחיבויות קודמות. בשנת [[1965]], לאחר הופעה בהרכב [[רית'ם אנד בלוז]], ובעקבות המלצתו של ג'ימי פייג', החליף בק את [[אריק קלפטון]] בלהקת ה[[יארדבירדס]]: "שנאתי לנגן בלהקה בשבועות הראשונים כי לאריק היו הרבה מעריצים...אבל לא היו בעיות".{{הערה|ריצ'י יורק, '''לד זפלין: סיפורה של להקת הרוק הטובה בעולם''', מאנגלית: מתן קמינר, הוצאת [[רסלינג]], 2011 (1994); עמ' 64-63.}} במהלך זמן שהייתו של בק בלהקה הוא הרבה להשתמש בטכניקות נגינה שהיוו נכס צאן ברזל לנגנים מאוחרים יותר, כדוגמת [[דיסטורשן (עיוות)|דיסטורשן]], נגינת סולו מורכבת וכיוצא בזה. סיפורים אודות מזגו החם של בק נפוצו בשנים אלו. עקב היותו פרפקציוניסט, מספר בעיות טכניות גרמו לו לאבד את שלוותו בעת הופעות, אולם לא עד לכדי שבירת גיטרה.

[[קובץ:Early Jeff Beck.jpg|שמאל|ממוזער|180px|ג'ף בק, 1973]]

 

שנה לאחר מכן הקים בק להקה יחד עם הסולן [[רוד סטיוארט]], הבסיסט [[רון ווד]], הקלידן [[ניקי הופקינס]] ומיקי וולר על התופים. ללהקה קרא בשם "The Jeff Beck Group" והיא הוציאה שני אלבומים שנחשבו למובילים בז'אנר ההבי מטאל, "Truth" (אוגוסט 1968) ו-"Beck-Ola" (יוני 1969). אולם, בעקבות חיכוכים ואירועים שונים במהלך סיבוב ההופעות גרמו לפירוקה של הלהקה. ניסיונו של בק ליצור הרכב נוסף עם סטיוארט, הבסיסט טים בוגרט והמתופף קרמיין אפייס גם לא צלח, לאחר שסבל מפגיעות בראשו שגרמו לו לעזוב את הסצנה למשך שנה. בוגרט ואפייס הצטרפו מאז ללהקת "קקטוס".