ג'ון גורטון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מ ←ראש ממשלה: קישורים פנימיים |
||
שורה 80:
[[המושל הכללי של אוסטרליה|המושל הכללי]], [[ריצ'רד קייסי, ברון קייסי|הלורד קייסי]], השביע את מק'איוון כראש הממשלה, בתנאי מפורש שכהונה זו תהיה עד אשר המפלה הליברלית תבחר לה מנהיג חדש. מק'איוון הסכים לתנאי זה בתנאי שהיא לא תהיה רשמית. קייסי אף הסכים עם גישתו של מק'איוון, שמינוי של חבר המפלגה הליברלית לתפקיד ראש הממשלה הזמני, תיתן לאותו אדם יתרון בלתי הוגן בבחירות המתוכננות למנהיגות המפלגה.
במערכת הבחירות לתפקיד מנהיג המפלגה, זכה גורטון לתמיכתם של שר הצבא, [[מלקולם פרייזר]] וה[[מצליף]] המפלגתי דדלי ארווין, ועם תמיכתם הוא היה מסוגל להביס את מתחרהו, שר החוץ, פול הסלוק, ולהיבחר לתפקיד מנהיג המפלגה למרות שהוא היה סנאטור. ב-[[9 בינואר]] הוא נבחר להיות מנהיג המפלגה ולמחרת נבחר להיות ראש הממשלה והחליף את מק'איוון. הוא היה הסנאטור היחיד בתולדות אוסטרליה שנבחר להיות ראש הממשלה. הוא המשיך להיות חבר הסנאט עד אשר ב-[[1 בפברואר]] [[1968]] הוא התפטר מהסנאט כדי להתמודד
בתחילת כהונותו היה גורטון ראש ממשלה אהוד מאוד. הוא יצר סגנון שונה מאוד מזה של קודמיו. גורטון אהב להציג את עצמו כאיש של העם שנהנה לשתות בירה ולהמר, אדם עם תדמית מחוספסת. לרוע מזלו, בהמשך השתנה המוניטין שלו לרעה.
שורה 88:
גורטון הוכיח את עצמו באופן מפתיע כבעל יכולות ירודות בהופעות בתקשורת ובנאומים ציבוריים והוא הצטייר על ידי התקשורת כאיש ממשל מטופש ובלתי מוכשר. זאת בניגוד למנהיג האופוזיציה החדש המרשים מטעם [[מפלגת הלייבור האוסטרלית|מפלגת הלייבור]], [[גוף ויטלם]]. כמו כן, הוא היה מטרה לביקורת של התקשורת על הרגלי השתייה שלו ועל יחסיו עם נשים. הוא גרם לתרעומת קשה מאוד במפלגתו ומתנגדיו נעשו בהדרגה ביקורתיים על הסתמכות היתר שלו על חוג יועציו הקרוב, במיוחד על מזכירתו האישית, איינסלי גוטו.
בבחירות של [[1969]] עברו 7% של קולות הבוחרים מהקואליציה אל מפלגת הלייבור. היתרון של 45 מושבים שירש גורטון מהולט הצטמצם לשבעה מושבים בלבד. ואכן, הקואליציה עלולה הייתה לאבד את השלטון אלמלא תמיכתה של מפלגת הלייבור הדמוקרטית, שלה הייתה יריבות ארוכת ימים עם מפלגת הלייבור.
==אתגר מנהיגותי==
לאחר הבחירות, נשמעה קריאת תיגר על מנהיגותו של גורטון מצידם של מקמהון ושל דייוויד פיירביירן, אך כל עוד המשיך מק'איוון לתמוך בגורטון, היה זה האחרון יכול להיות בטוח בכסאו. בינואר [[1971]] פרש מק'איוון, ויורשו, דאג אנתוני, הודיע לליברלים שתמיכתה של מפלגת הכפר בגורטון לא מובטחת עוד. כשהליברלים מפגרים בסקרים בהשוואה ללייבור, נוצר אתגר חדש לגורטון כאשר שר ההגנה פרייזר התפטר. פרייזר היה תומך נלהב של גורטון במערכת הבחירות למנהיגות המפלגה שנתיים קודם לכן, אך כעת, בנאום ההתפטרות שלו, הוא תקף את גורטון על בימת הפרלמנט, באומרו שגורטון "לא ראוי להחזיק במשרה הרמה של ראש ממשלה".
| |||