האימפריה הפרנקית – הבדלי גרסאות

עם מותו של פפין הגוץ ב-[[768]] בניו, קרל ו[[קרלומן הראשון|קרלומן]], שוב חילקו את הממלכה. אולם קרלומן פרש למנזר ומת זמן קצר לאחר מכן, בהשאירו את הממלכה כולה לאחיו, העתיד להפוך ל[[קרל הגדול]]. החל משנת [[772]] קרל כבש את שטחי ה[[סקסונים]] ואיחד אותם עם הממלכה הפרנקית. במסגרת מערכה זו נכפתה על הסקסונים התנצרות בכוח הזרוע - אופן התנצרות שלא היה מקובל אז ושזכה לביקורת מחוגים מסוימים בכנסייה; המנהיג הסקסוני [[וידוקינד]] הסכים לעבור הטבלה כחלק מהסכם השלום בינו לבין קרל. בנוסף, לאחר ניצחון בקרב בשנת [[787]] קרל הגדול הורה על הריגתם של אלפי אסירים סקסונים פגנים. הסקסונים הובסו לבסוף בשנת [[804]]. כך האימפריה הפרנקית התפשטה מזרחה והגיעה עד נהר [[אלבה (נהר)|אלבה]]. במטרה להקל על הכנסת כל הסקסונים לדת הנוצרית קרל ייסד מספר [[דיוקסיה|דיוקסיות]] במזרח האימפריה. באותה התקופה קרל כבש את שטחי הלומברדים וכך גם צפון איטליה הייתה בשליטתו, בעודו מחדש את הבטחתו לאפיפיור שהפרנקים יגנו על אדמותיו. ב-[[788]] קרל כבש גם את [[ממלכת בוואריה|בוואריה]] ועד [[796]] הוא הרחיב את האימפריה שלו דרום מערבה עד שכללה את אזור [[אוסטריה]] של היום וחלקים מ[[קרואטיה]].

 

 

בדצמבר [[800]] הכתיר האפיפיור [[לאו השלישי (אפיפיור)|לאו השלישי]] את קרל הגדול כ"קיסר הרומאים" בטקס ברומא, שתואר בידי המקורות של התקופה כאקט מפתיע שלא תואם קודם עם קרל. אף שקרל העדיף את התואר "קיסר, מלך הפרנקים והלומברדים" הוכרה האימפריה הפרנקית רשמית בטקס כיורשת של [[האימפריה הרומית המערבית]], דבר שהעלה את חמתו של קיסר [[האימפריה הביזנטית]] [[מיכאל הראשון רנגבס]] שטען כי האימפריה בשליטתו ירשה את האימפריה הרומית המערבית. בסופו של דבר הוא הכיר בקרל הגדול כקיסר נוסף. ההכתרה נתנה לגיטימציה קבועה לעליונות [[הקרולינגים]] בין הפרנקים.