ליל ההלקאות – הבדלי גרסאות

 

==הרקע==

ב-[[13 בספטמבר]] [[1946]] ביצע האצ"ל התקפה על בנק עות'מן ב[[יפו]] בה נתפסו חמישה מלוחמיו: יהודה כ"ץ, אהרון יפה, בנימין נס, [[אליעזר סודיט]] ובנימין קמחי (יוסף מונצ'ש). כ"ץ וקמחי היו אמורים להישפט יחד ב- 11 בדצמבר אך בגלל שהעד שזיהה את כ"ץ נעדר, נשפט קמחי לבדו. הוא הואשם בנשיאת נשק, ביצוע שוד ופציעת סגן מנהל הבנק. קמחי סירב להודות באשמה, כפר בסמכות בית המשפט הבריטי לשפוט אותו ונידון ל-18 שנות מאסר ו-18 מלקות. למחרת היום נשפטו נס וסודיט שבהוראת המפקדה נדרשו לנהל משפט רגיל ונידונו ל- 15 שנות מאסר. ב- 14 בינואר 1947 נשפט יהודה כ"ץ על חלקו בשוד. כ"ץ סירב להכיר בסמכות בית המשפט ונידון למאסר עולם. עונש של 12 מלקות הוטל באותה עת גם על פעיל האצ"ל אהרון כהן על החזקת חומרי תעמולה מחתרתיים.

 

:חייל עברי שנפל בשבי האויב, "נידון" על ידי "בית דין" של צבא הכיבוש הבריטי למלקות.

:אנו מזהירים את ממשלת הדיכוי מפני הוצאה לפועל של עונש משפיל זה.

 

משעה 22:00 עד 01:00 עברו ברחובות תל אביב מכוניות צבאיות ופקדו על כל החיילים המסתובבים ברחובות לחזור אל בתיהם. באזורים מלוד ועד נתניה הודיעו ברמקולים כי על כל אנשי הדיוויזיה המוטסת לעזוב את ישוביהם ולחזור למחנותיהם.

באזור [[וילהלמה]] נתפסה מכונית ובה חמישה לוחמי אצ"ל חמושים אשר היו בדרך לביצוע עונש המלקות, במחסום שהוקם במקום. החמישה היו: אברהם מזרחי שנהרג מן האש שנפתחה על המכונית, [[אליעזר קשאני]], [[מרדכי אלקחי]], [[יחיאל דרזנר]] (שנתפס בשם הבדוי דב רוזנבאום) וחיים גולובסקי. משפטם של הארבעה נערך ב- 10 בפברואר 1947 והארבעה סירבו להכיר בסמכות בית המשפט. יחיאל דרזנר וחיים גולובסקי קראו הצהרות פוליטיות, ובית המשפט גזר דין מוות על אלקחי, דרזנר וקשאני, ומאסר עולם נגזר על גולובסקי מפאת גילו.

 

 

==תוצאת ההלקאות==

 

פעולת ההלקאות יצרה זעזוע בבריטניה. היה מדובר בהשפלה ראשונה מסוגה לצבא ולקצונה הבריטית בתולדות האימפריה. העולם לעג לבריטים. בפריז פורסמה באחד העיתונים קריקטורה שבה נראה חייל בריטי המגן בכובע הפלדה שלו על עכוזו‏‏{{הערה|1=[[מנחם בגין]], '''המרד''', הוצאת אחיאסף (הפרק: מלקות)}}. לאחר ההלקאות פרסם האצ"ל אזהרה נוספת שנועדה למנוע את הלקאתו של אהרון כהן.

 

 

בכרוז שפרסם בגין לאחר מכן נכתב {{ציטוטון|בתולדות האמפריה הבריטית לא הייתה פגיעה כזאת במשך מאות שנים. בתולדות ישראל לא הייתה תגובה כזאת במשך אלפיים שנה. היו אף יהודים שנשקו את השוט, ישנם עוד כאלה בישראל, אפילו בארץ ישראל.}}{{הערה|עמוד 92}}