אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{מנהיג1|
|שם=אלכסנדר השלישי
|תמונה=[[
|כיתוב=ציור של אלכסנדר השלישי, פרי מכחולו של [[איוון קרמסקוי]]
|שם בשפת המקור=Александр III Александрович Романов
שורה 21:
|אב=[[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]]
|אם=[[מארי, נסיכת הסה (מריה אלכסנדרובנה)|מריה אלכסנדרובנה]]
|צאצאים=[[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי]] <br>
|יורש העצר=
}}
שורה 54:
אלכסנדר התנגד נחרצות למה שנחשב בעיניו השפעה זרה שלא במקומה באופן כללי, והשפעה [[גרמניה|גרמנית]] בפרט. הוא רצה לראות אימוץ כללי של עקרונות לאומיים אמיתיים בכל הפעילות הציבורית, למימוש חזונו - חזון רוסיה ההומוגנית בכל - ב[[שפה]], מנהל ו[[דת]]. עמדה זו הייתה שונה מזו של אביו, שעל אף היותו פטריוט רוסי, גילה אהדה רבה למנהגים גרמניים, השתמש לעתים קרובות ב[[גרמנית]] בקשריו הפרטיים, וביסס את מדיניות החוץ שלו על ברית עם [[פרוסיה]].
האנטגוניזם שנבע מחילוקי דעות אלה קיבל פומבי לראשונה במהלך [[מלחמת צרפת פרוסיה]], כאשר הצאר תמך בקבינט ב[[ברלין]], בעוד שיורשו לא הסתיר את חיבתו ל[[צרפת
[[
חלק ניכר מהשקפותיו עוצבו במהלך מסעו ל[[בולגריה]], שם הוביל את האגף הימני של כוח הפלישה. הבולגרים הוצגו ב[[סנקט פטרבורג]] וב[[מוסקבה]] כקדושים מעונים, ודי היה בניסיון אישי קצר כדי לעמוד על המצב לאמיתו. כמו רבים מהגנרלים שלצידו, אלכסנדר לא חש חיבה רבה ל"אחיו הקטנים", והבין כי הטורקים רחוקים מהדימוי החשוך שהוצמד להם. על אף זאת, אלכסנדר הצניע את דעתו ולא נתן לה פומבי. היות שלא נועצו בו בעניינים מדיניים, הוא הגביל את עצמו לביצוע המשימות הצבאיות וביצע אותם באופן מדוקדק. אחרי טעויות ואכזבות רבות, צבאו הגיע ל[[קונסטנטינופול]] ו[[חוזה סאן סטפנו]] נחתם. על אף הציפייה כי הגרמנים יעזרו לרוסיה לעצב את מזרח אירופה כרצונה, [[ביסמרק]] נהג אחרת וכרת ברית עם [[אוסטריה]] כנגד האינטרסים הרוסים. מהלך זה חיזק את הדעות של אלכסנדר שבאו לידי ביטוי במלחמת צרפת-פרוסיה.
שורה 65:
===קיסר===
בעקבות עצות של מורה הדרך הפוליטי שלו, קונסטנטין פובדונוסצב, החליט אלכסנדר השלישי לאמץ דרך אחרת מזו של אביו. מהלכו המדיני הראשון היה ביטול הצו שרצה אביו להוציא בדבר הקמת מועצות מייעצות, ובמנשר שבו הוצהר על הכתרתו לקיסר הבהיר כי אין בכוונתו לצמצם או להחליש את הכוח האוטוקרטי שירש מקודמיו. במשך כל שנות שלטונו לא הראה אלכסנדר שום כוונה לשינוי דעתו זו. כלל הרפורמות הפנימיות שאותן ביצע אלכסנדר נועד לתקן את מה שהיו לדעתו נטיות ליברליות מדי של המשטר הקודם, וכך הותיר אחריו אלכסנדר רושם של שליט שמרן שהסיג את רוסיה לאחור. לשיטתו, נדרש היה להציל את רוסיה מ[[אנרכיה]] ו[[תעמולה]] מהפכנית, אך לא דרך הממסד הפרלמנטרי וה[[ליברליזם]] של [[מערב אירופה]], אלא באמצעות שלושה עקרונות שהומלצו באופן ישיר על ידי הדור הוותיק של ה[[סלבופיל
בעקבות עצות שקיבל משר הפנים, איגנאטייב, חוקק ב-[[4 במאי]] [[1882]] את [[חוקי מאי]] שהגבילו את מקומות המגורים של היהודים, אסרו עליהם עבודה בימי א' וימי חג נוצריים.
שורה 77:
ביחסיו עם מרכז [[אסיה]] הוא המשיך במדיניות הרגילה של הגדלת ההשפעה הרוסית מבלי להיגרר לעימות עם [[הממלכה המאוחדת]], ולא נתן למחרחרי המלחמה הלאומניים לצאת מידי שליטה.
ב-[[1887]], תכננה קבוצת יוצאי ארגון המהפכנים "[[נארודניקים|נרודניה ווליה]]" (שרצחה את אלכסנדר השני) את רציחתו של אלכסנדר השלישי. בין השותפים לקנוניה שנתפסו היה [[אלכסנדר אוליאנוב]], שנדון למוות ונתלה ב-[[5 במאי]] [[1887]]. אוליאנוב היה אחיו של [[לנין|ולדימיר איליץ' אוליאנוב]],
===סוף חייו===
| |||