מבצע ברק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון קישור לפירושונים |
מ ←רקע: קישורים פנימיים |
||
שורה 4:
התקופה הראשונה שאחר אישור תוכנית החלוקה התאפיינה בלחימה בלתי סדירה בין כוחות ערבים ויהודים בשלושה סוגי אזורים עיקריים: לחימה בערים המעורבות, לחימה על היישובים היהודיים המבודדים ולחימה על צירי התנועה. מבאר טוביה ודרומה עברה הדרך אל היישובים היהודים בצפון הנגב דרך יישובים ערביים גדולים ועוינים, בשני צירי תנועה: ציר [[ג'וליס (נפת עזה)|ג'וליס]]-[[ברייר]]-[[ניר עם]] וציר [[אשקלון#אל-מג'דל|מג'דל]]-[[עזה]]. הנסיעה דרך היישוב הערבי הצפוף חייב נסיעה בשיירות של כלי רכב מוגנים ובליווי צבאי. השיירות נתקלו ביריות של אנשי הכנופיות ובמוקשים שהונחו על הדרכים. ב-16 במרץ לאחר עזיבת הבריטים את האזור חסמו אנשי ברייר את הכביש בתעלות עמוקות שחפרו לרוחב הדרך. ב-26 במרץ פסקו גם השיירות והקשר היחיד עם ישובי צפון הנגב התנהל באמצעות שני מטוסים קלים ("פרימוסים") בלבד. במחצית השנייה של אפריל נפרצה דרך חדשה ממזרח לכפר ברייר שהתחברה לכביש [[אל-פאלוג'ה|פלוג'ה]] ובסמוך לה הוקם יישוב יהודי חדש בשם [[ברור חיל]].{{הערה|[[יהודה סלוצקי]], '''קיצור תולדות ההגנה''', משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1986, עמ'482-481. {{ש}} {{דבר||ישוב חדש בנגב חולש מאתמול על כפר פורע שהפריע לתחבורה היהודית|1948/04/20|00110}}}}
בתחילת מרץ 1948 גובשה במפקדת ההגנה תוכנית ד' שעיקרה היה מעבר מאסטרטגיה הגנתית לאסטרטגיה התקפית. במסגרת התוכנית פעלו חטיבות ההגנה ליצירת רצף טריטוריאלי יהודי בשטח שהוכר כמדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה ויצירת מצב שייקל על הכוחות לקדם את [[פלישת צבאות ערב]].
שתי חטיבות של ההגנה פעלו באזור דרום הארץ: חטיבה 12 ("חטיבת הנגב") שהייתה אחראית על המרחב מדרום לציר [[מג'דל]] (כיום [[אשקלון]]) -[[אל-פאלוג'ה|פלוג'ה]], וחטיבה 5 ("חטיבת גבעתי") שהייתה אחראית על השטח מצפון לציר זה. ערב [[חיל המשלוח המצרי (1948)|הפלישה המצרית]] הצפויה היו שתי החטיבות עסוקות בהשלמת תוכנית ד'. חטיבת הנגב מנתה כ-800 לוחמים ואילו בחטיבת גבעתי היו כ-3000 לוחמים. שתי החטיבות סבלו ממחסור בציוד ורק לחלק מהחיילים ניתן נשק אישי.{{הערה|[[אלון קדיש]] (עורך), ''' מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט : דיון מחודש''', 2004, עמ' 431-429.}} בחזית הדרום כללה תוכנית ד' שתי מטרות אסטרטגיות: לייצר ולבצר את קו היישובים היהודיים ולהטריד את הכוחות המצריים הנעים צפונה ולבלום את התקדמותם. דרכי הפעולה היו טיהור המרחב מנוכחות ערבית, ביצור היישובים היהודיים הסמוכים לציר ההתקדמות הצפוי של הצבא המצרי וניהול פשיטות הטרדה על הציר המצרי.{{הערה|{{עיונים בתקומת ישראל|דוד טל|מי בלם את המצרים במלחמת 1948?|D43FB3A3-D078-4CD8-A2D1-16F7A75D558B/88684|כרך 10 (2000)}}}}
| |||